בין רבני יהודי גרוזיה של המאה הקודמת מוזכר תמיד חכם סימון בן משה. הוא נולד בכותאיסי בשנת תרי"ד [1854],
חכם סימון למד תורה ב"חדר" היה שקדן ותלמיד חרוץ גם בלימוד התורה וגם בלימודים כללים, למד מהרבנים ששימשו באותה עת, כותאיסי = ירושלים של גרוזיה, היהודים הגרוזינים שגרו בכותאיסי היו אומרים שמ"כותאיסי תצא תורה"!
עוד בשנות נערותו התגלה כמחונן בתורה. בגיל 20 ח' סימון הנער הצעיר כבר עמד לשירות הקהילה. הוא נחשב לאדם משכיל מאוד, משום התמצאותו בחינוך הכללי בנוסף לחינוכו התורני. דוגמא אחת מרבות לכך ניתן למצוא בשנת תרמ"א [1881], כאשר בטביליסי נערך כנס של אדריכלים אחת מקבוצות המשתתפים ביקרה גם בכותאיסי. בין האורחים היה חוולסון – המדען המפורסם בעל שם עולמי והמומחה להיסטוריה היהודית.
חוולסון הקדיש מקצת זמנו לביקור אצל החכם הצעיר סימון, אשר שאל בשלום האורח בעברית שגורה. ביניהם התנהלה שיחה בעניני היסטוריה בקיאותו של חכם סימון מייד הדהימה את הפרופסור אשר הביע התפעלות רבה מהנער הצעיר שהיה מוכשר מאוד .
חכם סימון היה פעיל רב תחומי. מאמריו פורסמו בעיתונים רוסיים ובהם הוא נגע בבעיות הבוערות בחיי היהודים.
בין השנים תרמ"ו – תרמ"ט [1886-1889] חכם סימון ערך והוציא לאור ספר ללימוד הלשון העברית אשר יועד ליהודים גורגים ושהודפס באותיות דפוס עבריות. הספר הוצא לאור גם בירושלים בשנת תרנ"ב [1892].
חכם סימון היה מפורסם ומקובל גם בקרב הציבור הגורגי במידה כה גדולה, שהמדענים הגורגים פנו אליו פעמים מספר לייעוץ ולעזרה בענייני התרגום לשפה הגורגית.
אולם חייו לא היו שקטים, היחסים המתוחים בנו לבין אחדים מרבני כותאיסי שנגרמו כתוצאה מחילוקי דעותיהם בנושאי החינוך וההשכלה של יהודי גרוזיה אילצו אותו לעזוב את העיר ולעקור לאסיה התיכונית (בוכרה ,סמרקנד).
כשהגיע לסמרקנד אנשי הקהילה מינו אותו לרב שלהם ושם החל לעסוק בצורכי הציבור הגשמים והרוחניים.
חכם סימון נפטר בשנת תרס"ב [1902] בכותאיסי.
