פרשת בשלח
כתב הרה"ק מטריסק בספרו מגן אברהם, בעת קריאת השירה, מתעטר המלך בכתר מלכות ממלא משאלות בני ישראל לטובה: פתח ואמר, שבת זו נקרא 'שבת שירה' ע"ש שקוראין בו שירת הים. והשירה נכתבת אריח על גבי לבינה. שראשי תיבות מזה גימטריא ק"ד, וקו"ף דל"ת מלא בגימטריא כמנין כתר, שעל ידי השירה נתגלה כתר מלכותו יתברך בעולם, שאז בעת השירה עלה ונתעלה עד הכתר העליון. וכמו כן בכל שנה ושנה, בעת שקוראים השירה, נתגלה הכתר מלכות, וכשהמלך מעטר עצמו בכתר מלכותו, הוא נותן הנחה למדינות, ובפרט במלך מלכי המלכים הקב"ה שכשמעטר עצמו בכתר מלכותו, בודאי יתן הנחה לישראל, וימלא משאלות בני ישראל בכל השפעות טובות והברכות בכלליות ובפרטיות, ברוחניות ובגשמיות, בני חיי ומזוני ורפואה בקרב בני ישראל אמן. "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" (י"ד, ל').
מה הפירוש על "שפת הים"? פירש רש"י: שפלטן הים על שפתו, כדי שלא יאמרו ישראל, כשם שאנו עולים מצד זה, כך הם עולין מצד אחר רחוק ממנו וירדפו אחרינו. ע"כ. ומקור דבריו הוא בדברי הגמרא בפסחים (קיח:) דרש רבה בר מרי: מאי דכתיב (תהלים ק"ו, ז') "וימרו על ים בים סוף", מלמד שהמרו ישראל באותה שעה ואמרו, כשם שאנו עולים מצד אחד כך מצריים עולים מצד אחר. אמר לו הקב"ה לשר של ים: פלוט אותן ליבשה. אמר לפניו: רבש"ע! כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה (פרנסה לדגים, רש"י, רשב"ם) וחוזר ונוטל ממנו?! אמר לו: אתן לך אחד ומחצה שבהן. אמר לו: רבש"ע יש עבד שתובע את רבו? אמר לו" נחל קישון יהא לי ערב, מיד פלט אותן ליבשה ובאו ישראל וראו אותן שנאמר "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים".
ע"כ. מדברי גמ' זו משמע דפשטות הכתוב הוא שהמצריים נטבעו בים כלשון הפסוק "וינער ה' את מצרים בתוך הים וישבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים, לא נשאר בהם עד אחד" וכיון שנטבעו בים מתו ג"כ שם, ורק אח"כ פלטם ליבשה. וזה היה המשא ומתן על שרו של ים דהוא רצה שהגופות ישארו בים שיהיה בזה פרנסה לדגים, והקב"ה הבטיחו שיתן לו את מחנה סיסרא שאז יהיה לו פרנסה לדגים כמבואר בהמשך הגמ' בפסחים. אבל מצאתי עוד שיטה בחז"ל והוא דברי המכילתא שמשמע מדבריו שהמצריים נפלטו ליבשה בעוד בם נשמתם בשעת גסיסה, וכך מובא במכילתא (פרשת בשלח, ויהי בשלח פרשת ו'): מפני ארבע דברים ראו ישראל את המצריים מתים:
א'. כדי שלא יהו אומרים כשם שעלינו מן הים מצד זה כך המצריים עלו מן הים מצד אחר (טעם זה הוא דברי הגמ' בפסחים ורש"י בחומש כנ"ל).
ב'. כדי שלא יהיו אומרים המצריים, כשם שאבדנו בים כך אבדו ישראל בים.
ג'. כדי שיקחו ישראל את הביזה שהיו המצריים טעונים כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות.
ד'. כדי שיהיו ישראל נותנים עיניהם בהם ומכירים אותם מתים ומוכיחין בהם. עכ"ל.
רואים בעליל מדברי המכילתא בטעם השני שהמצריים היו עוד בחיים והים פלטם דייק בחיים כדי שלא ימותו המצריים במחשבה "תמות נפשי עם פלשתים", שלא איכפת למצריים שהם מתים העיקר שגם ישראל נטבעו בים, דהרי בים סוער כזה איך יכולים ישראל להינצל, וכדי שלא יחשבו המצריים כך ביקש הקב"ה משרו של ים לפלטם דוקא בחיים, כדי שייצאו עיניהם שיראו וירגישו שקרבה קיצם ורואים את ישראל הולכים ברגליהם בריאים ושמחים.
שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא הי"ו מירושלים
