פרשת שופטים
בפרשת השבוע התורה קובעת שכדי לקיים עדות צריך שני עדים: "על פי שני עדים יקום דבר". אומר על כך הרבי מליובאוויטש: ידוע בעולם ההלכה שיש שני סוגים של עדים – 'עדי בירור' ו'עדי קיום'. ההבדל ביניהם הוא בתפקיד שהם ממלאים ובפעולה שהם עושים.
'עדי בירור' נועדו לברר את המציאות. הם אינם יוצרים את הדבר עצמו, אלא רק מגלים מה באמת קרה. לדוגמה, כאשר אדם מלווה כסף לחברו, עצם ההלוואה קיימת גם בלי עדים, כי הלווה חייב להחזיר את הכסף שלקח. תפקיד העדים הוא רק להוכיח לבית-הדין שההלוואה אכן התקיימה, כדי שלא יהיו ויכוחים או ספקות. לעומת זאת, 'עדי קיום' אינם רק מבררים את המציאות אלא יוצרים אותה. הדוגמה לכך היא קידושין. אם אדם קידש אישה בלי עדים – הקידושין אינם תקפים כלל. במקרה כזה העדים אינם רק מספרים מה קרה, אלא הם חלק מעצם המעשה. הנוכחות שלהם נותנת לקידושין את התוקף ההלכתי והופכת אותם למציאות אמיתית. הרעיון הזה קיים גם ברוחניות. הנביא אומר בשם הקב"ה: "אתם עדיי נאום ה'". הזוהר מביא שני פירושים על הפסוק הזה. פירוש אחד אומר שהעדים הם עם-ישראל, ופירוש שני אומר שהעדים הם השמים והארץ, כפי שנאמר: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ". שני הפירושים מתאימים לשני סוגי העדים שבדיני התורה.
המטרה של ה'עדות' ברוחניות היא לגלות את מציאות הקב"ה בעולם. אמנם האדם יכול להבין בשכל שיש בורא לעולם, אבל השכל האנושי מוגבל. הוא מסוגל להבין רק את הדרגות האלוקיות שיש להן קשר לבריאה ולעולם. כאשר האדם מתבונן בסדר שיש בעולם, בחכמה שבטבע ובדיוק שבבריאה, הוא מבין שיש כוח עליון שמנהיג הכול. אבל את עצמותו ומהותו של הקב"ה, שהיא למעלה מכל הבנה והשגה, אי-אפשר לתפוס באמצעות שכל בלבד. השכל האנושי מוגבל, ולכן הוא אינו יכול להגיע לדבר שהוא אינסופי לגמרי. בשביל לגלות את הדרגה הזאת יש צורך ב'עדות'.
השמים והארץ הם כמו 'עדי בירור'. הם מגלים ומבררים את האמת האלוקית. עצם קיומו של העולם בצורה מסודרת ומתמדת מעיד שיש כוח אלוקי אינסופי שמחייה אותו בכל רגע. העובדה שהשמים והארץ קיימים תמיד מצביעה על כוח שאין לו גבול. לכן הם נחשבים עדים שמגלים את מציאות ה'. אך עם-ישראל נחשב לסוג אחר של עדים – 'עדי קיום'. התפקיד שלהם אינו רק להוכיח שיש בורא לעולם, אלא להביא את הקדושה האלוקית אל תוך העולם עצמו. נשמות ישראל מושרשות בעצמותו ומהותו של הקב"ה, ולכן יש להן כוח להמשיך את הקדושה האלוקית למטה, בתוך המציאות הגשמית. על-ידי התורה והמצוות, יהודים עושים שהקב"ה ישרה בעולם בגלוי.
גם בעבודת ה' של כל יהודי יש שני סוגים של עבודה. יש עבודה שמבוססת על שכל והבנה. אדם לומד, מתבונן ומבין שצריך לעבוד את ה'. אפילו מסירות נפש יכולה להיות קשורה לשכל, כי לפעמים האדם מבין שיש ערכים חשובים יותר מהחיים עצמם, ולכן הוא מוכן להקריב למענם. אבל יש דרגה גבוהה יותר שהיא מסירות נפש שלמעלה מכל חשבון והיגיון. זו עבודה שנובעת מעצם הקשר הפנימי בין יהודי לקב"ה. בדרגה הזאת היהודי אינו שואל שאלות ואינו מחשב רווח והפסד. הוא קשור לקב"ה בעצם מציאותו, ולכן שום דבר אינו יכול להפריד ביניהם. כאשר יהודי עובד את השם בצורה כזאת, בלי גבולות ובלי תנאים, הוא מגלה בעולם את עצמותו של הקב"ה. זו המשמעות העמוקה של הפסוק "אתם עדיי". עם-ישראל אינו רק מוכיח שהקב"ה קיים אלא פועל שהאלוקות תתגלה בעולם בפועל ממש.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
סימון יוסף ג'אנאשוילי – לוד
