פרשת שופטים
עגלה ערופה – כוחו של עידוד:
פרשתנו מסתיימת בעניין עגלה ערופה. נסביר בקצרה. אדם הולך לו לתומו בדרך ולפתע רואה אדם הרוג ולא ידוע מי הכה אותו. ההלכה אומרת שבמקרה שכזה יוצאים זקני העיר ושופטיה ומתחילים בסדרת מדידות מהנופל אל הערים שמסביב לברר למי הנרצח הכי קרוב. העיר שנמצאה קרובה ביותר לחלל, יש לה דין מיוחד. הם צריכים לקחת עגלת בקר שלא נעשתה בה מלאכה כלשהי ואפילו לא עלה עליה עול את העגלה הם מורידים לנחל איתן דהיינו אדמה קשה שלא נעבדה ונזרעה והם עורפים את העגלה למרגלות הנחל. ואז במעמד הכהנים רוחצים זקני העיר הקרובה את ידיהם על העגלה הערופה. מיד אומרים הכוהנים ידינו "לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" ומסיימים בבקשת כפרה על המעשה המזוויע ושהקב"ה הוא יבער את הרוצח.
שואלים חז"ל (סוטה מו: )מהכרזת זקני העיר נשמע כי הם כביכול מנקים את שמם שלא יחשדו בהם וכי היה צד שתלמידי חכמים יהיו שופכי דמים חלילה אלא מסבירים רבותינו שהם מתוודים ומתחרטים שלא ראו את הנרצח טרם יציאתו לדרך אז היו מלווים אותו בדרכו ושולחים עמו מזונות שיוכל להשביע את רעבונו.
מטלטל ומסעיר – נדמיין לעצמנו את התמונה בה מרן הרב עובדיה יוסף מרן הרב שטיינמן זצ"ל ועוד גדולי ישראל מתוודים שאם הם היו נותנים לו יחס מינימאלי שמא זה לא היה קורה. מכאן אנו למדים עד היכן מגיע כוחם של עידוד ותמיכה.
בורא עולם ברא אותנו כיצורים חברתיים הזקוקים ליחס. זה נובע מהעובדה שכל אחד ואחת מאתנו, הם בעלי נשמה שנחצבה מתחת כיסא הכבוד, לכן אנו כה תלויים בכבוד וזקוקים לו. עד כדי שאמרו בעלי המוסר – כי אדם שיפגעו בכבודו עד הטיפה האחרונה, יקרה לו אחד מהשתיים: או שהוא ימות כי לא יוכל לשאת זאת, או שהוא ישתגע ויחיה בעולם מדומיין, שם הוא יכבד את עצמו בעוד הסביבה תנוד לו ברחמים.
שמעתי סיפור מדהים שמבטא זאת בצורה נפלאה – סבו של הרב אלישיב היה ר' שלמה אלישיב זצ"ל בעל מחבר ספר "הלשם", מגדולי המקובלים בדור האחרון. הוא שלח את ספרו לבן איש חי שהתגורר בבגדד. כמחווה על כך שלח לו הבן איש חי משלחת נכבדים שתודה לו על ספרו החשוב והעמוק (מי כמו הבן איש חי ידע להעריך כתבי קבלה משמעותיים ויקרי ערך). בעל הלשם כל כך התרגש והוא אמר לו הייתי יודע שכל כך מעריכם את ספרי הייתי מוציא חלק נוסף. זאת אומרת שהחומר לכתיבה ודאי היה ערוך במוחו הכביר והדבר היחידי שהיה יכול להוציא זאת לפועל היה פרגון ועידוד. והמדובר כאן על גדולי עולם. אות היא כי לפרגן מחד ולקבל פרגון מאידך, זהו צורך בסיסי ואם אנו חפצים לראות את קרובינו מצליחים ומתעלים העצה לכך היא אחת לפרגן ולשחרר קומפלימנטים בלי סוף וכך נראה סביבנו פריחה אביבית אפילו בעיצומה של מערכת חורפית סוערת. בעיקר אנחנו נרוויח מכך שאנו נגדל ונהיה יותר טובים. רק חשוב לוודא לעשות זאת בחכמה ולא לשדר להם מסכנות וכדו'.
הרב מיכאל מירון מאחיסמך ,לוד
לחוגי בית והרצאות 0504150251
לע"נ שמעון סימון בן בת ציון ודינה בת תמר ז"ל
