פרשת 'חיי שרה
"ואברהם זקן בא בימים" [כד-א]
ניצול הזמן
אמרו חז"ל אין זקן אלא מי שקנה חכמה [קידושין לב:] ויש להבין מדוע מי שקנה חכמה ועדיין הוא צעיר לימים,קרוי זקן ואילו בור ועם הארץ גם אם האריך ימים אינו קרוי זקן? הדבר יובן ע"פ משלו של המגיד מדובנא זצ"ל בספרו "אוהל יעקב" משל לשני עניים שהיו מחזרים על הפתחים לקבץ אגורות נחושת,שונים היו השניים זה מזה, האחד היה פזרן וקל דעת והוציא את פרוטותיו על דא ועל הא, זוטות ושטויות, ומעולם לא נמצאה ברשותו יותר מפרוטה אחת. השני לעומתו היה חכם הרואה את הנולד וחסך פרוטה לפרוטה, כאשר אסף מאה פרוטות המירן בשקל וכשהיו לו עשרה שקלים החליף בשטר וכעבור זמן היה ברשותו סכום שאיפשר לו לשכור חנות ולסחור בה,ולעלות במדרגות ההצלחה.זהו ההבדל בין צדיק לרשע שניהם מקבלים את חייהם "בפרוטות" ברגעי חיים הנתונים בזה אחר זה, החכם ממלא את רגעיו בתורה ובמצוות ובכך יצטרף רגע לרגע ושבעה ימים מצטרפים לשבוע, השבוע לחודש והחודשים לשנה,והוא טווה ואורך שרשרת של אור וזוהר של מצוות ומעשים טובים, הבונים אותו ויוצרים אותו ומשתקפים בו והריהו ניצב בכל עת עם כל עיתותיו, ככתוב "ואברהם זקן בא בימים", שהביא עימו את כל ימיו, גדושים ומלאים, אבל הרשע ביזבז את רגעי חייו בזה אחר זה. כלו ועברו עיתותיו בהבל וריק וגם בזקנותו אין בידו אלא רגע אחד בלבד.פרוטה אחת דלה וחסרת ערך כשלעצמה!
וזה שאמר הכתוב "ושנות רשעים תקצרנה" [משלי י'] כי מכל שנותיהם אין בידם מאומה כי "אין זקן אלא זה שקנה חכמה" !
מספרים שבתקופת החפץ חיים חלה אחד הבחורים ,ולרוב חביבותו ערכו מגבית של חיים עבורו וכל אחד תרם מחייו לרפואת הבחור.אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמים וכשהגיעו לרבן של ישראל הח"ח זצ"ל. עמד וחשב רבות ולבסוף תרם דקה אחת לרפואת החולה וכשראה אותם תמהים תוהים ובוהים הסביר להם שהוא כבר זקן ויש לו את החבילה שלו, זאת ועוד, שהרי אפשר בדקה אחת של לימוד תורה להרוויח מאתיים מצוות עשה ועניי ביתך קודמים, לכן לא יכול הוא לתת יותר מזה.
כך חושב גאון ישראל שיודע מה ערכה של דקה אחת בחיים ועל אחת כמה וכמה שמכיר בערכה של קדושת החיים. אדם המתכנן את עבודתו ובמשך ימות השנה משתמש בלוח שנתי, קיימים שני סוגי לוחות שנה האחד לוח שהדפים שבו נתלשים מידי יום ובסוף השנה נשאר רק הקרטון, שהחזיק את הלוח, שגם אותו הוא זורק מחוסר שימוש, האפשרות השניה היא לקנות לוח שנה שנרשם בו כל מה שהוא עושה ובסוף השנה יש לפניו לוח שנה מלא על כל מעשיו ופעולותיו דבר שיכול לשמש למזכרת טובה שתשמח אותו בכל עת ובכל זמן ולמעשה הוא הדבר אצלנו, שמיום לידתנו אנו צועדים לקראת המוות וכמו שכתוב "ויום המוות מיום היוולדו" [קהלת ז,א] וצריכים אנו לדעת כי העיקר הוא "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" ומי שחי לפי תאוות לבו,הרי הוא תולש מחייו יום ועוד יום וכשמגיע לסוף חייו הרי הוא הקרטון בלבד בידו, מה שאין כן מי שיודע לנצל כל יום וממלא את הימים כולם בקדושה ובטהרה הרי שבאחרית ימיו יקצור את כל עמלו בתורה וביראה ויהנה לראות את אוצר פרי עמלו וזה מה שהיה אומר ומשנן תמיד רבי ישראל מסלנט זצ"ל.
"כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן"
ורבנו בחיי כותב בחובת הלבבות, "הימים הם גליונות כיתבו עליהם מה שאתם רוצים שיזכרו לכם וכו' [אור דניאל]
הרב יוחנן מיכאלי מלוד
