הרב הרצל קוסאשוילי בדברי תורה לפרשת 'בא'

הרב הרצל קוסאשוילי בדברי תורה לפרשת 'בא'

פרשת 'בא'
'אילו היה שם לא היה נגאל, ומה היום?'
פרשתנו בא, מגוללת את יציאת עם ישראל משעבוד וגלות מצרים. כל תהליך היציאה ממצרים היה כידוע, מלווה בניסים גדולים, גם אם לא נביא בחשבון את עשרת המכות שניחתו על המצריים.

אולם, אם נתעכב לרגע על אחת משלושת המכות האחרונות המובאות בפרשה זו, נוכל להבין מעט מזעיר, את מורכבות הנס הגדול מכת חושך, ודברים נוספים בנוגע ליציאה ממצרים.

מכת חושך הייתה מכה קשה מנשוא. שכן החושך היה גס ועבה, והאפלה הייתה בלתי נסבלת לחלוטין. אין צורך לתאר את התחושה כשאנחנו נקלעים להפסקת חשמל בלתי מתוכננת בעקבות תנאי מזג אוויר וכדומה. קשה אם כן לדמיין חושך ואופל במשך שבעה ימים רצופים ללא שום קרן אור שתאיר את החשיכה.

כידוע במכת חושך, נפרע הקב"ה מאותם אלו שלא רצו להיגאל אז ביציאת מצרים. בשיחה מעניינת של הרבי על הפרשה, הרבי מקשה שאלה מתבקשת על העניין. לכאורה, עם ישראל ששקע עם תהליך הגלות במ"ט שערי טומאה, היה במצב רוחני ירוד ושפל, הרבה יותר מאותם יהודים שלא רצו לצאת מהגלות. היו בניהם אף כאלה שהיו בגדר עובדי עבודה זרה. מדוע אם כן, שואל הרבי, דווקא אלו שלא רצו לצאת ממצרים, נענשו בעונש הקשה, מתו ונקברו במצרים במהלך ימי מכת החושך?

כמענה לתשובה זו, הרבי מביא גמרא במסכת יומא. הגמרא דנה בהלכות יום הכיפורים, והשאלה שנשאלת שם היא, האם יום הכיפורים מכפר על כל העוונות וכיצד? דעת חכמים שמובאת בגמ' היא, שעיצומו של יום הכיפורים מכפר על כל העוונות, בין מצוות עשה ובין מצוות לא תעשה. ואילו רבי יהודה אומר שאכן על כל העוונות מכפר יום הכיפורים, חוץ מעבירות הנעשות באותו יום כיפורים עצמו-כרת דיומא. לא עלינו, באם האדם אינו שומר על יום הכיפורים והוא אינו צם ומתענה ומחלל את קדושת היום הקדוש, הרי שבמצב כזה, אין כפר ר"ל לאותו יהודי. הסיבה לכך היא: אין קטגור נעשה סניגור. כך גם אנו יכולים לראות שקונפליקט כמו "טובל ושרץ בידו, לא עלתה לו טבילתו".

מכאן, אומר הרבי, אנו רואים שהסיבה לכך שאותם אלו שלא רצו להיגאל לא נגאלו ממצרים היא מאותה סיבה. שאין קטגור נעשה סניגור. כמו שהגמרא אומרת במסכת סנהדרין בתחילת פרק 'חלק', שמי שלא מאמין בתחיית המתים לא יקום לתחייה.

בהמשך השיחה הרבי שואל שאלה נוספת. בהגדה של פסח אנו אומרים לרשע "אילו היה שם לא היה נגאל". מה העניין לכאורה לדרוך על פצעי הרשע ולהזכיר לו את רשעותו, עד כדי כך שאנו אומרים לו: "במצבך הגרוע, תדע לך שאילו היית בארץ מצרים לא היית נגאל אלא נקבר שם במכת חושך"? מה תועלת יש בכך?

הרבי מסביר על כך, שמצבם של בני ישראל בגלות מצרים היה במצב של 'בני בכורי ישראל'. היחס בין אב לבן, הוא ברור ופשוט, כמו גם האהבה בניהם שלכאורה לא ניתנת לשינוי. אולם, בהחלט יכול להיות מצב שבן יאכזב את אביו, והוא אף יתכחש לאביו ויפנה לו עורף. מצד קשר זה, יכול היה להיות מצב בו לא עלינו כשמונים אחוז מהעם נשאר ומת במצרים בגלל שלא רצו להיגאל.
אולם לאחר מתן תורה, הקשר בין הקב"ה לבני ישראל שודרג והתעלה למקום כזה, בו הקשר הוא עצמי ופנימי, שלא יכול להיכרת ולהיפסק לעולם. לכן, אומר הרבי, זה שאנחנו 'מזכירים' לכאורה לרשע בליל הסדר, שאילו היה במצרים לא היה נגאל, הרי שזה למעליותא. אנו אומרים לוף "במצבך, אכן אם היית במצרים לא היית נגאל, אולם בגאולה הנוכחית והאחרונה, אתה תיגאל גם אם לא תרצה בכך. כמו שנאמר: "ואתם תלוקטו אחד לאחד", "ובאו האובדים מארץ אשור והנידחים מארץ מצרים".
הרב הרצל קוסאשוילי הי"ו מלוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*