פרשת "וארא"
משה רבנו בא בטענה להקב"ה "למה הרעותה לעם הזה,למה זה שלחתני" מאז שבאתי לדבר עם פרעה לטובת עם ישראל נהיה יותר גרוע, "והצל לא הצלת את עמך", באותה שעה ביקשה מדת הדין לכעוס במשה רבנו, על שדיבר והטיח מילים כלפי שמים,אבל הקב"ה שהוא בוחן לבות וכליות של כל אדם. ראה בכונת משה רבנו שעשה כן בגלל אהבת עם ישראל. אבל בכל זאת היה ראוי לעונש ,ואז נגזרה עליו הגזרה שלא יכנס לארץ ישראל,ומדיוק בפסוק בפרשת שמות [ו-א] "עתה תראה אשר אעשה לפרעה", דהיינו בתיבת עתה שרק עכשיו תראה את יציאת עם ישראל ממצרים בשעה שאנקום בפרעה, אבל מה שאני עתיד לעשות ללא המלאכים בשעה שבני ישראל יכנסו לארץ אתה לא תראה.
ולפי זה מובן למה הפסוק מתחיל ב- וידבר אלוקים אל משה דיבר אליו במידת הדין בטענה שנגלית,לאבות הקדושים והם לא שאלו מה ששמי ואתה כן שאלת את שמי, וכמו כן הבטחתי להם דברים והם לא הירהרו אחרי דברי. באברהם נאמר: "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה", ובסוף כששרה אמנו נפטרה אברהם אבינו מחפש מקום לקוברה עד שקנה מעפרון החתי שדה ב- 400 שקל כסף.ביצחק נאמר: "גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל", ובסוף חיפש מים לשתות ולא היה לו .ביעקב נאמר: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה" וע"ז אמר הקב"ה "חבל על דאבדין ולא משתכחין" מורגשת מאוד חסרונם של חסידים שהלכו ואין אחרים כמותם שכן אתה אין אתם כמותם.
ראשי הקהל בעיר גדולה שהיו שם מעט מאוד בני תורה, ביקשו למנות ת"ח גאון גדול בתורה ראשי הקהילה התפארו בפניו שגדולי ישראל הט"ז – המגן אברהם – ורבי עקיבא איגר קבורים בעיר זו. ולכן כבוד גדול להיות רב במקום הזה. לימים נתברר לאותו גאון כי הט"ז קבור באמבורג, והמגן אברהם קבור בקאליש, ור' עקביא איגר קבור בפוזנה. שאל הרב את ראשי הקהל למה רימיתם אותי, ענו לו רבי, לא רימנו אותך , כי האמת באמבורג לומדים את הטורי זהב, וממילא אינו קבור שם כלל וכלל ואדרבה הוא חי,ושפתותיו דובבות בקבר ובקאליש חי המגן אברהם כי לומדים אותו שם ואדרבה הוא חי, וכו"כ ר' עקיבא איגר בפוזנה לומדים אותו, ואילו כאן בעירנו מקום שאין איש לומד בספרים אלו קבורים גם קבורים הם, וזה הפירוש חבל על דאבדין חבל על אלה שאובדים במצב כזה שמעשיהם דבריהם ורעיונותיהם נשארים ללא המשך בין החיים. ולא משתבחין זוהי אבידה אמיתית,אבל כל עוד ישנם תלמידים וממשיכים בדרכם אין זו אבידה כלל וכלל.
בדרך כלל אדם מבקש תגמול על מעשיו מיד אבל אנו רואים אצל יהודה כשאמר על אחיו יוסף "מה בצע כי נהרוג את אחינו" אמר לו הקב"ה אתה הצלת אותו ממיתה,חייך שאני מציל 4 אנשים מזרעך והם חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש ואת דניאל מגוב האריות, מכאן אנו למדים שהקב"ה משלם על כל מעשה והוא מחליט מתי לתגמל את האדם.
בברכת שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.
הרב גרשון בוטראשוילי רב בית הכנסת רובע סיטי באשדוד.
