פרשת האזינו
שולחן שבת האזינו
שבת שאחרי יום הכיפורים יש בה סגולה מיוחדת הקשורה בעניין התשובה. תהליך התשובה של האדם מתעצם בשבת הזו לרמה גבוהה אף מזו של יום הכיפורים, על-פי הכלל 'מעלין בקודש'. אך לכאורה איך אפשר להתעלות למעלה מההתקרבות לקב"ה שהייתה ביום הקדוש ביותר? אדמו"ר הריי"צ סיפר שפעם אחת נכנס אל אביו, אדמו"ר הרש"ב, אחרי יום הכיפורים ושאלו מהי העבודה הרוחנית הנדרשת עתה. השיב לו אביו: "עכשיו דווקא צריך לעשות תשובה!". כלומר, עבודת התשובה טרם נסתיימה, אלא היא מוסיפה ומתעצמת. הכיצד?
השאלה הזאת יכולה להישאל גם בכל יום חול רגיל, כאשר אנו מבקשים בתפילת שמונה-עשרה "סלח לנו… כי חטאנו". והלוא עד עתה התעלה המתפלל והתקרב לקב"ה שלב אחרי שלב, מפסוקי דזמרה ועד קריאת שמע, והנה פתאום הוא מזכיר עוונות? אלא שתשובה היא תהליך רוחני שבו מדרגות רבות. אין מדובר על מחילת העוונות בלבד. התשובה מעלה את האדם למקום רוחני נעלה משל הצדיק, עד שההישגים הקודמים נחשבים בעיניו לחסרונות, והוא שרוי תמיד בתהליך של תשובה למקום גבוה יותר.
את מעלת התשובה של פרשת האזינו אפשר למצוא בסיפור המופיע ב'סדר הדורות' על ר' אבנר, תלמיד הרמב"ן, שהמיר את דתו ונהפך לאדם בעל השפעה רבה. פעם אחת, ביום הכיפורים, ציווה להביא לפניו את רבו הרמב"ן, ולנגד עיניו שחט 'דבר אחר', בישלו ואכלו, ושאלו על כמה איסורי כרת עבר. הרמב"ן השיב: ארבעה, והלה טען שמדובר בחמישה. כעס עליו הרמב"ן, והמומר השתתק, שכן עדיין נותרה בו יראת כבוד כלפי רבו. שאלו הרמב"ן מה הביאו להמיר את דתו. השיב התלמיד כי שמע מפיו שבפרשת האזינו מופיעות כל המצוות וכל העניינים בעולם, ודבר זה מופרך בעיניו. הרמב"ן אמר לתלמיד כי הוא עומד מאחורי הדברים, וגם שמו של אבנר נרמז בפרשה, בפסוק "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם, אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם" – ר' אבנר.
למשמע הדברים התעורר התלמיד בתשובה, ושאל את הרמב"ן אם יש תיקון למעשיו. השיב לו רבו: "אתה שמעת את דברי הפרשה". לקח התלמיד סירה נטולת משוטים והניח לים לסחוף אותו עד שלא נודע סופו. מהסיפור עולה מסר מופלא: לשמו של התלמיד, כפי שנרמז בפרשת האזינו, נוסף התואר ר'. לכן בכל הספרים שבהם מופיע הסיפור נכתב 'ר' אבנר'. הואיל וסופו היה לחזור בתשובה, על אף גודל חטאיו, התורה עצמה מכנה אותו בתואר מכובד! מכאן עולה גודל מעלת התשובה, שיכולה להתחולל אפילו ברגע אחד, כסיפור על ר' אלעזר בן-דורדיא, ששב בתשובה ברגע אחד ועליו בכה רבי ואמר: "יש קונה עולמו בשעה אחת". (התוועדויות תשמ"ב)
