פרשת קרח
סיפור המחלוקת של קורח ועדתו מתואר בתורה בפירוט רב. לכאורה זה היה אירוע שמשמעותו ברורה לגמרי: היה אדם שבשל פנייה אישית (שהיה נדמה לו שפגעו בכבודו) הכריז מחלוקת על משה רבנו, וזאת בשעה שהכול ראו את ניסי הקב"ה, שעליהם התפלל משה, דבר יום ביומו – מָן מן השמיים וכל שאר הניסים. נשאלת השאלה, מדוע מאורע זה צריך להיכתב בתורה לדורות עולם, ואנו נדרשים ללמוד אותו לעומקו ולחפש בו הוראות בעבורנו? הלוא אין חולק שזה אירוע חריג ויוצא דופן, וחלילה מלחשוד שיהודי בזמננו ייכשל כפי שכשל קורח. למה התורה טורחת לפרט את טענותיו של קורח ואת תשובותיו של משה רבנו?
ההסבר טמון בהבנת טענתו של קורח "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'!". לכאורה תלונה זו איננה מובנת. הלוא קורח ידע שהוא בן לוי, והלוויים היו מובדלים משאר בני ישראל. אלא, קורח הכיר שיש בעם ישראל רמות קדושה שונות. הוא ידע שהקב"ה הבדיל את הלוויים לשרתו. עם זה סבר שהקדושה הייתה קיימת בתחומים אלה בלבד, ואילו בשאר התחומים אמור להתקיים שוויון מלא בין בני ישראל. כפי שרש"י מסביר את דבריו: "כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה!". בַקשר שבין יהודי לקב"ה לא אמור להיות הבדל בין כוהנים, לוויים וישראלים, ובין כל יהודי למשה ואהרון.
תפיסה זו משתקפת בטענת קורח: "טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה?". פתיל התכלת נועד להזכיר את גון השמיים המתכהים לעת ערב ואת כיסא הכבוד, שהרי "רקיע דומה לכיסא הכבוד" (סוטה יז,א). טען קורח, שבטלית שכולה תכלת אין צורך בפתיל תכלת. השיב לו משה: אמת, גון הטלית מזכיר את הרקיע ואת כיסא הכבוד, ואולם פתיל התכלת קדוש יותר מהטלית כולה, ונועד לעורר במיוחד את ליבו של יהודי. כך כל בני ישראל שמעו את הדיבר "אנוכי ה' אלוקיך", ובכל-זאת אין הקדושה שווה בכולם, ומהלוי והכוהן נדרש להתנהג בקדושה יתרה משאר בני ישראל.
בנקודה זו טמון מסר משמעותי לחיי היום-יום של כל יהודי. יש הסבורים כי בתחומי קדושה מובהקים, כמו לימוד תורה וקיום מצוות, ניכרת קדושתו של היהודי, ואולם בתחומים שבין אדם לחברו ובמיוחד בענייני החולין – בהם אפשר לנהוג ככל בני-האדם. הלוא הקב"ה עצמו קבע כי יש מצוות החלות על כל בני-האדם, וכל בני-האדם צריכים לאכול ולשתות. אם כן, בדברים אלה לא אמור להיות הבדל בין יהודי ללא-יהודי. סיפור מחלוקת קורח מלמד אותנו, שהקב"ה ציווה לשים פתיל תכלת גם בטלית שכולה תכלת. וכך בחר הקב"ה בעם ישראל, "אשר בחר בנו מכל העמים", ובחירה זו דורשת מהם להיות שונים וקדושים יותר לא רק בשעת התפילה או לימוד התורה, אלא גם באכילה, בשתייה, במסחר וכו', ובכל תחומי חייו של יהודי. (תורת מנחם)
