פרשת ויגש
"וכלכלתי אתך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך" (מה-יא)
יוסף אמר לאחיו: "מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלוקים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמוד" ומבטיח יוסף לאביו וכלכלתי אותך שם, והנה על אף בטחונו של יוסף וכמו שדרשו עליו חז"ל "אשרי הגבר אשר שם בה' מבטחו" סבר יוסף שהוא זה שמכלכל את יעקב אבינו ואומר לו "וכלכלתי אותך".
אולם לא כן הדבר, אלא להיפך יעקב אבינו עוד לפני הגיעו למצרים שולח את יהודה לארץ גושן כדי להקים ישיבה, וכשמגיע יעקב אבינו כל הרעב במצרים פוסק, וכשממשיך לשהות שם מתברכים מימיה של מצרים, נתהפך הגלגל ויעקב הוא המפרנס בעסק תורתו את כל מצרים, כי זוהי האמת שכל השפע היורד לעולם הוא לא בזכות העשיה, אלא בכח לומדי התורה בלבד.
ומסופר על אדם שהיה אוהב תורה שלקח לבתו תלמיד חכם וירא שמים ונתחייב לפרסנו ולהאכילו על שולחנו כמה שנים וכדי שיוכל לעסוק בתורה בלא טרדה. לאחר זמן מה ניגש אליו חותנו ואמר לו עד עכשיו היית סמוך על שולחני מהיום רצוני שתצא ותעסוק קצת במסחר כדי שתוכל לפרנס את עצמך. קם החתן וארז את מטלטליו יחד עם בני ביתו ועלו על העגלה לעבור לדירה אחרת ששם החליטו לגור. נפרד החתן בכבוד רב ממחותנו כשהוא מודה לו על כל הטובה שגמל אותו במשך מספר שנים. והנה רק החל חתנו לנסוע בעגלה, החלו להגיע אל הסוחר ידיעה אחר ידיעה על הפסדים בעסקו, ממקום זה וממקום אחר עד שתוך זמן קצר ביותר הרגיש שהנה עומד הוא בפני פשיטת רגל גדולה. מיד רץ הוא אחר חתנו והשיגם בדרך והתחנן בפניו אנא חזור לביתי ותמשיך בלימודך ואני אמשיך לפרנסך, והוסיף עד היום חשבתי כי אני מפרנס אותך אולם כעת הוברר לי באופן שאינו משתמע לשני פנים כי אתה הוא זה שמפרנס אותי – כי לומדי התורה הם המפרנסים האמיתיים של העולם. (יקרה מפנינים)
"ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו" (מה-ג)
הגמרא במסכת חגיגה (ד:) 'אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה' יוסף קטן שבשבטים היה ולא היו יכולים אחיו לעמוד בתוכחתו כי נבהלו מפניו וכשיבא הקב"ה ויוכיח לכל אחד ואחד על אחת כמה וכמה.
רבי בצלאל הכהן מוילנא ביאר מהו המוסר הגדול הנלמד מפסוק זה וכמבואר בגמרא שרבי אליעזר כשהיה מגיע לפסוק זה היה בוכה, שהרי מעשה מכירת יוסף תחילתו במחשבה רעה אבל סופו נגמר בכי טוב שנעשה מלך והרי זה כמי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שבעצם אין בידו חטא, ואף על פי כן האחים לא יכלו לעמוד בתוכחתו.
ידוע מה שמובא בספרים סגולה שלא ישכח שמו ליום הדין, יאמר קודם יהיו לרצון פסוק בתנ"ך המתחיל באות הראשונה של שמו ומסיים באות האחרונה, והובא בשם המקובלים (הרב פתיא זצ"ל) שכאשר אדם נפטר אם דיבר לשון הרע על אדם אחר הרי ידוע שעוונותיו עוברים אליו ואז מלאכי החבלה מכים בו בשם של מי שדיבר עליו לשון הרע ומכים בו הרבה מלאכי חבלה בכל מיני שמות של אלו שדיבר עליהם לשון הרע ומרוב פחד הנשמה כבר מתבלבלת ולא יודעת מה שמה שהרי כל מלאך מכה בו על שם אחר, ולכן צריך להזכיר את הפסוק המתחיל בשמו ומסתיים בשמו.
שנזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש ובניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן.
חכם יוסף מודזגברישווילי הי"ו מלוד
