פרשת יתרו
מתן תורה
במדרש (דברים רבה ב, כב) אמרו, מהיכן זכו ישראל לפרשת קריאת שמע, ממתן תורה. הקדוש ברוך הוא אמר: שמע ישראל "אנכי ה' אלקיך" (דברים ה), וישראל אמרו: "ה' אלקינו ה' אחד" (דברים ו, ח), ומשה רבינו אמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". צריך להבין במה שונים דברי ישראל מדברי ה', ומה הוסיף משה עליהם? ובאר ה"כתב סופר" זצ"ל שחייב האדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה (ברכות נד ע"ב), כיון שכל מה דעביד רחמנא, לטב (ברכות ס ע"ב), ולעולם הבא אכן נאמר רק "הטוב והמיטיב" (פסחים נ ע"א), כי נשכיל להבין שהכל לטובה. במצרים ראו את מדת הדין מתוחה עליהם, בקושי השעבוד. בגאלתם, ראו את מדת הרחמים. ואמר: "אנכי ה' אלקיך", מדת הרחמים הרמוזה בשם ההוי"ה ומדת הדין הרמוזה בשם אלקים (ברכות ס ע"ב), "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". והבינו למפרע שגלות מצרים היתה לשם צרופם וזיכוכם, כמו שנאמר (דברים ד, כ) "ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים", כדי שיהיו ראויים לקבל התורה שנקנית על די יסורים (ברכות ה ע"א)], וגם מדת הדין נובעת ממדת הרחמים.
ולכן עמ"י שהבינו, ואמרו "ה' אלוקינו, ה' אחד", הכל נובע רק ממדה אחת, היא מדת הרחמים. כי הרע נצרך לטוב, וסוף מעשה במחשבה תחלה. ועל זה ענה משה: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". כלומר, לא רק במצרים היה כן, אלא כל הנהגת דין שורשה במדת הרחמים. ו"חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה" (תהלים קא, א). אם חסד אשירה ואם משפט אשירה, כי הכל בפעלת מדת שם ה', הכל נובע מגודש רחמים וחסדים. ה' משפיע טוב – אך גובה ממנו את חובנו!
וזהו שאמרו (ברכות ד ע"ב) שהאומר "תהלה לדוד" שלוש פעמים ביום מבטח לו שהוא בן העולם הבא, משום שנאמר בה "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמה, טז). ויש לכוון בו, ואם לאו חוזר ואומרו (ארח חיים נא, ז).
ופרש ה"מצודות", שה' משביע בהם רצונם ותאותם. וקשה שהרי עינינו הרואות שאנשים רחוקים מהשגת תאותם ומלוי רצונם, ואיך ניתן לומר שהקדוש ברוך הוא משביע לכל חי את רצונו?? ותרץ, שהרי אמרו בגמרא (ערכין טז ע"ב) שכל יסורים, ולו הפעוטים ביותר, יש בהם כפרת עוון. אפילו הושיט ידו לכיס לטול שלוש מטבעות, ועלו בידו שתים. מעתה נבין, שהקדוש ברוך הוא אכן משביע לכל חי רצונו, אבל גובה משפעו לכפרת עוונותיו ולתשלום חובותיו. משל למה הדבר דומה, למלך שהכריז ביום גנוסיא שלו, שכל מי שיבוא לפניו, יקבל עשרה דינרי זהב. היה שם אדם, שהיה חייב למלך תשעה זהובים. בא לפני המלך, וקבל זהוב אחד בלבד. האם נאמר שקופח, שנקמו בו על חובו? ודאי שלא. גם הוא קיבל עשרה זהובים, אלא שתשעה מהם ניכו לו בחובו. והלא כבר אמרו (סנהדרין ז ע"א) שמי שיצא חייב בדין, ונטלו ממנו גלימתו, ישורר בדרכו, כי שילם חובו! וכך פרש הגר"א זצ"ל את הכתוב: "הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו" (דברי הימים א טז, ח), שזו הודאה על חסדו הגדול שמעניק לאדם טובה, וגובה ממנה בחובו! וכמעשה שהיה. ה"חפץ חיים" זצ"ל פגש בתלמידו שיצא לעסקי מסחר וההצלחה לא האירה לו פנים. התענין: "מה נשמע?" נאנח התלמיד: "מה אומר לכם, רבי – יותר טוב לא היה מזיק!" "מנין לך", השיבו ה"חפץ חיים". "לי אין ספק בכך, שיותר טוב היה אכן מזיק. שאם לא כן, היה טוב יותר!" משל למה הדבר דומה, לילד שחש במעיו והרופא הורה למנוע ממנו כל מאכל במשך יממה שלמה. כל אותה עת ניטש קרב בינו לאביו. הוא הושיט יד, והאב לקח. הוא בכה והתחנן והאב לא שעה. בגלל אהבתו, בגלל דאגתו, בגלל רחמנותו, עבור טובת בנו! ועל כך אמר רבי איצלה זצ"ל: בכל בוקר מודים אנו לבוראנו בשם ובמלכות "שעשה לי כל צרכי". והלא אף ספק ברכות, להקל. וכאן, אין שום ספק: מה שיש לי, ואף מה שאין לי, הכל בכלל "כל צרכי"! מדוע? או כדי למרק עוונות, או כדי שנבקש, וניצור תלות בבורא!
פעמים שקשה לנו להתמודד ולהבין שהכל לטובתנו גם מי שמבין שכורתים חלילה את רגלו שפשה בה הנמק כדי להציל את חייו, יצטער ויתאונן. למרות שיודע הוא שהדבר לטובתו. רק אם הרווח המעותד והתועלת הצפויה חיים ומוחשיים לנגד עיניו, בבחינת: "איזהו חכם, הרואה את הנולד" (תמיד לב ע"א), כניצב נכחו, לנגד עיניו, רק הוא מסגל להודות ולרנן. ולכן זו סגולתם של יראי השם. וכמו שאמרו ש"יראה" אותיות "ראיה", וכמבאר בהג"ה בריש השלחן ערוך כי על ידי "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח) משיגים יראת שמים. בגדר "ראשית חכמה, יראת ה'" (תהלים קיא, י). ובתכונה זו של ראיה מוחשית, רואים שהכל לטובה, ומגיעים לדרגת "השמחים ביסורים, עליהם הכתוב אומר (שופטים ה, לא): ואהביו כצאת השמש בגברתו" (שבת פח ע"ב). יומא (דף כ"ג ע"א) גיטין (דף ל"ו ע"א) כי "שמש, צדקה ומרפא בכנפיה" (מלאכי ג, כ), ו"בגבורתו", בעת שליטת הדינים וחלות היסורים, רואים הם את ה"שמש" והחסדים! בן העוה"ב – האדם ההולך עם המרגלית היקרה בכיס – גם כשהוא עכשיו "גר", – הוא שמח!! היהודי הולך שמח על אף הצרות והגלות, יהודי כשיש לו תורה ומצוות וה' גדול בשמיים – הוא חי אחרת, גם אם הוא סובל כאן – זה זמני!
שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא
