פרשת כי תצא
מלחמת היצר:
ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל כיהן פאר כדיין בלונדון. אמרו עליו שהיה הדיין הצעיר ביותר שהתמנה ואכן לא לחינם, גדלותו בתורה חריפותו וחכמתו היו לשם דבר כבר מצעירותו. כחלק מהפעלים שהרבה לתורה, הוא קיים מסגרת שיעור לסטודנטים יהודיים במסכת קידושין.
באותו שיעור דיבר הרב על סוגיות אשת יפת תואר, בשעה שעם ישראל יוצאים למלחמה ואדם רואה אישה והוא חושק בה, התורה התירה לו לשבות אותה ולהביאה לביתו, ולאחר חודש ימים של אבל על עברה (מתוך תקוה שיצרו ישקוט והוא ימאס בה), אם הוא עדיין רוצה בה, יגייר אותה ויישא אותה לאשה. אמנם יש בגמרא סייגים רבים, אך המשפט הבא אותו אמרו חז"ל תפס את תשומת ליבם – "לא דיברה תורה אלא כנגד היצר הרע" (קידושין כא':).
כששמע זאת אחד הסטודנטים הוא נזעק, אם כך גם לי יש רצון להתחתן עם שכנתי הגויה, ולאור האמור כל אחד מאתנו יוכל ללכת אחר רצונותיו ולהתחתן עם מי שהוא רוצה, אם כן למה מדברים על ההתבוללות כנגע, הנה יש כאן לגיטימציה מפורשת מהתורה להתחתן עם מי שאני רוצה. שאר חבריו התלהבו אף הם, שלכל אחד יש את היצר שלו ואם כן יש מקום לאיש איש ותאוותיו. הרוחות הלכו והתלהטו, והרב חיכה עד שהם יירגעו, ואז הטיל את הפצצה הבאה.
חשבתי שאני מתאסף כל שבוע עם קבוצה של בחורים עם ראש על הכתפיים, ואני חייב לומר שאכזבתם אותי. הם כמובן נבוכו ושתקו. המשיך הרב, טענות כאלו הייתי מצפה לשמוע מיהודים פשוטים, לא מסטודנטים אינטלקטואלים. הלא תבינו ממה שהתורה אישרה לעשות זאת דווקא בסיטואציה מסוימת זו ובאופן שכזה, אות היא כי רק כך מותר כיון שהמצב מצריך זאת, והתורה שירדה לסוף דעתו של אדם, ידעה שכאן לא תהיה לו האפשרות להתגבר ולכן הדבר הותר. אולם בכל שאר הרצונות שם התורה לא הורתה במפורש להיתר, אות היא כי אין שום היתר לעשות זאת בכל תנאי ובכל מצב, ומהאדם נדרש לכבוש את כל תאוותיו.
למותר לציין כי הסטודנטים הודו בטעותם ועל שטחיות הבנתם, היה להם את האומץ לעשות זאת. אך אנו יצאנו מורווחים עם מסר מהדהד עליו נעמוד בשורות הבאות.
ר' חיים פרידלנדר זצ"ל אמר (שפתי חיים אמו"ב ב' עמ' כו') שמקובל בפי רבותינו ששלושה הם המכירים את היצר הרע: הקב"ה, היצר הרע עצמו, ור' בחיי בעל חובת הלבבות.
נלמד את דברי ר' בחיי בבעניין היצר הרע ונרחיב מעט את דבריו (שער יחוד המעשה ה'):
"בן אדם ראוי לך לדעת (בראש ובראשונה המערכה מול כוחות הרע חייבת להיות עם דעת. לולי דעת כבר המליצו חכמינו (ירושלמי ברכות ה' ב') "אם אין דעת הבדלה מניין"). "כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמסך בכוחות נפשך, והמעורב במזג רוחך, והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים ..(ר' חיים מוואלוז'ין (בנפש החיים א' ו', בהגהה הב') מבאר כי עובדה זו שהיצר הרע הוא חלק בלתי נפרד מן האדם, עד כי לא ניתן להבדיל האם הרצון הוא של האדם או של יצרו, החלה מאז חטא אדם הראשון שם נכנס הרע ונמסך בכל קומת האדם), ואתה ישן לו והוא ער לך ואתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך.. (עובדה שעקרונית אמורה להפחיד את האדם, שכן כל מי שיודע ששונאו אורב לו ומתחבא בסביבה, עובדה זו אמורה להדאיג אותו ולהדיר שינה מעיניו). ומן התימה אחי, כי כל אויב שיש לך כשתנצח אותו פעם ושתים ירף ממך … אבל היצר אין מספיק לו ממך ניצוח פעם ומאה פעמים, בין שניצח אותך בין שניצחתו… (הוא אויב לא קונבנציונאלי, הוא לא יירגע מרגע הלידה ועד הפטירה. המושג ייאוש לא קיים במערכת המושגים שלו) על כן ראוי לך שתהיה נזהר ממנו, ואל תמלא ממשאלותיו בך מאומה.. (כי הוא מחפש אחיזה, ברגע שהוא יקבל אותה הוא כבר ידאג להשתלט על הכל) על כן אל יבהילך דברו ואם עצמו חייליו.. (הוא עובד עם הרבה תפאורה, צלילים מפחידים ואיומים, אך הכל משעווה, כמו שהיה אומר הגר"ש שבדרון זצ"ל) כי עיקר כוונתו לאמת השקר וכו' ".
וכאן יש נקודה שיש לתת עליה את הדעת. ידוע המשל המובא בזוהר (תרומה קסג'.) על המלך שרצה לנסות את בנו, ולשם כך שכר אישה שתפתה אותו. כמובן המלך לא רצה שבנו יכשל, אלא הוא רוצה שהוא יעמוד בניסיון. והנה היה אפשר לחשוב כי אם הפיתוי יצליח, אזי האישה המפתה תקבל את שכרה שכן היא עשתה את תפקידה והבן יקבל את עונשו. אולם זו טעות, שכן כל מטרת העמדת הפיתוי הוא כדי לחשל את הבן, כך שאם האישה תצליח בפיתוי לא היא ולא הבן יקבלו שכר. אך אם הבן יצליח להתגבר, הרי שניהם יקבלו שכר. כיון שהיא אתגרה אותו, והוא עמד בניסיון בהצלחה, וזו הייתה כוונתו העמוקה של המלך.
ובזה יובן עניין נפלא. כשיעקב אבינו חוזר להביא את הפכים הקטנים מעבר לנחל, הוא פוגש שם את שרו של עשיו שנלחם אתו. לפתע אומר המלאך ליעקב (בראשית לב' כו') "שלחני כי עלה השחר". ופירש"י "וצריך אני לומר שירה ביום". ובגמרא (חולין צא':) "מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו". והדברים פלא – משל לשני לוחמים בזירת קרב וכשמגיעים לרגע השיא, פונה המנוצח למנצח ואומר לו תקשיב אני כעת צריך ללכת. היינו שואלים אותו – אם כן למה קבעת קרב אם כל כך חשוב לך ללכת, כשנלחמים אז זה עד הסוף.
אלא מבאר הרב דסלר זצ"ל (מכמ"א ה' עמ' 469) לכל דבר בעולם יש סיבה ויש תכלית ברורה. תכלית היצר הרע היא שעל ידי שהאדם יבחר בטוב, הוא ינצח אותו וכך ירבה ויגדל כבוד שמים בבריאה. וזהו שאמר המלאך ליעקב כעת עלה השחר. דהיינו לאחר שניצחת אותי הגיעה שעת הגילוי בבריאה, וזוהי בחינת שירה. הרי שיר זהו תכשיט העשוי בצורת עיגול (שבת נא':). כדי להגיע למצב של אמירת שירה צריכה להיות שלימות, לכן כלל ישראל אמרו שירה רק בזמנים מיוחדים ולא בכל רגע נתון, למרות שהיה להם הרבה מאוד על מה להודות. לכן דווקא ברגע הניצחון, פונה המלאך ליעקב ואומר לו שלחני. זו לא הייתה בריחה, אלא שהתפקיד שלו הגיע לסיומו, וכעת עליו לומר שירה המבטאת שלימות. כי היצר הרע שמח שהאדם מנצח אותו כאמור שזוהי מטרתו וכוונתו. וכמאמר חז"ל (ב"ב טז'.) "שטן פנינה לשם שמים נתכוונו". כמו כן זוהי גם מידתו של יעקב – מידת השלימות כמו שכתוב (בראשית לג' יח') "ויבוא יעקב שלם".
אם כן יצר הרע זוהי בריאה מכוונת מאת בורא עולם, כדי שהאדם על ידה יגיע למעלה יותר גבוהה, וזהו המאפיין של החיים. כמו שידוע על אדם שהגיע למרן החזו"א זצ"ל ובקשתו בפיו שיברך אותו שלא יהיה לו יצר הרע. נענה החזו"א, וכי אתה רוצה שאברך אותך שתמות. הרי ללא יצר הרע אין שום תכלית לחיים. לכן מי שרואה שהיצר הרע מתקיף אותו, יראה זאת כנקודת אור עצומה, הרי אם הוא יתגבר עליו הוא יהיה שייך יותר לבחינת חיים. אלא שלשם כך דרושה היכרות מעמיקה עמו, ואת זה כדי לעשות פנים בפנים עם לימוד ספרי המוסר ובפרט בחובת הלבבות הנ"ל. שם הוא מתאר את יצר הרע ומגוון הסתותיו על כל מערומיהם. וכך ניתן לקבל את האמל"ח המתאים כדי להילחם עם היצר בזירת החיים.
הדברים מקבלים משנה תוקף עם כניסתו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות בו מתגלה הנקודה הפנימית בכל יהודי החפץ להתקרב לאביו שבשמים. ויזכנו ה' יתברך להיות מבניו הנאמנים נמנים על לגיון של מלך. וכל החיזוקים גם הקטנים ביותר יעלו לפניו יתברך כריח ניחוח.
הרב מיכאל מירון הי"ו מלוד
