פרשתנו נפתחת בציווי לאהרון הכוהן להדליק את המנורה. המנורה מסמלת את התורה, ואם-כן לכאורה הייתה הדלקת המנורה צריכה להינתן למשה רבנו, שקיבל את התורה ומסרהּ לישראל. לעומתו, אהרון הכוהן מייצג את קו העבודה, התפילה. אלא שהדבר מלמדנו שלימוד התורה כשהוא לעצמו אינו העיקר, אלא המטרה היא שהלימוד יפעל על האדם; שהתורה תאיר בנפשו ובסביבתו. דבר זה נעשֶה על-ידי התפילה, שאותה מייצג אהרון, ולכן הוא דווקא קיבל את מצוות הדלקת המנורה.
חשיבות התפילה תובן על-פי הפתגם שלא דיי לאדם ללמוד תורה; צריך שהתורה תלַמֵד את האדם. בנקודה זו מצוי הדמיון לנר. הנר מורכב משמן ופתילה, אך גם כשיש שמן ופתילה עדיין אין זה נר. כדי שהנר יהיה נר אמיתי עליו לדלוק ולהאיר. כך יכול אדם להיות למדן ובקי בתורה, אך התורה אינה מאירה בנפשו. לימוד כזה אינו עושה את האדם ל'נר' ראוי לשמו. עליו להאיר. התורה צריכה להאיר את נפשו של הלומד, ואף להאיר את סביבתו. כשם שהמנורה האירה את העולם, כך התורה צריכה להיות 'תורה אור' – תורה מאירה.
לשם כך נדרשת עבודת התפילה. כיצד המנורה מאירה? הפתילה והשמן נשרפים וכלים באש, וכך נוצר האור. ככל שיגדל כיליון השמן והפתילה, תגדל להבת הנר ואורה גובר. גם בעבודת ה' נדרש הכיליון, ביטול החומריות והגסות, ביטול היֵשות העצמית. דבר זה נעשֶה בעבודת התפילה. בעת התפילה האדם מתבונן בגדולת הבורא ובשפלות האדם. גם אם הוא למדן ובקי בתורה עליו לחוש את מעמדו הנחות מול הקב"ה. עליו לשמוח על הזכות הגדולה שניתנה לו לעבוד את הבורא האין-סופי ולהתקרב אליו. תחושה זו של שפלות עצמו תפתח את ליבו לאור התורה, ועל-ידי זה תאיר התורה בנפשו.
עניין זה בא לידי ביטוי במילות התפילה: "ונפשי כעפר לכול תהיה, פתח ליבי בתורתך". לכאורה מדוע נאמר "פתח ליבי" ולא "פתח מוחי", והלוא התורה נלמדת על-ידי המוח? אלא שכאן מדובר באדם שכבר יש לו פתיחת המוח להבנת התורה והשגתה, ואף-על-פי-כן עדיין אין היא מאירה בליבו ובנפשו. העצה לזה היא "ונפשי כעפר לכול תהיה" – התבטלות בתכלית, כמו עפר שהכול דורכים עליו, ואז הלב נפתח לקבל את אור התורה. לכן ניתנה מצוות הדלקת המנורה לאהרון הכוהן דווקא. אמנם המנורה מסמלת את התורה, אך כדי שהתורה תאיר, נדרשת עבודת התפילה, שאותה מייצג אהרון. אהרון מכונה בזוהר 'שושבינא דמטרוניתא', השושבין של המלכה. הוא כביכול מלווה את המלכה, היא כנסת ישראל, בעלייתה מלמטה למעלה. על-ידי התפילה בכוחנו להעלות את כל חלקי הנפש למעלה ולהגיע לדבקות אמיתית בקב"ה, ואז המנורה מאירה במלוא אורה. (תורת מנחם)
