מקץ וחנוכה
הפרשה פותחת ואומרת: "וַיְהִי מִקֵּץ". הכתוב אינו מפרש הקץ של מה. מסביר המדרש רבה: 'קץ שם לחשך' – "זמן ניתן ליוסף, כמה שנים יעשה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ – חלם פרעה חלום".
הפסוק אומר (איוב כח, ג): קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל-תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר. כלומר, לכל המאורעות שבעולם יש קצבה ומחזוריות קבועה מראש. כאשר משתררת אפילה אנו יודעים שיש לה סיום ושבסופה יאיר הבוקר. מוסיף המדרש, שגם כאן לכל הסבל שהיה מנת חלקו של יוסף בהיותו בבית האסורים היה קץ שנקבע מראש ע"י ה' ית'. וזהו פירוש הפסוק: "וַיְהִי מִקֵּץ". כאשר הגיע הקץ הזה, מיד "וּפַרְעֹה חֹלֵם".
בסיפורו של יוסף ישנם ארבע פרשיות סמוכות שכל אחת מהן הובילה לחברתה: תחילה, סיפור מכירת יוסף: וְיוֹסֵף, הוּרַד מִצְרָיְמָה (לט, א). אחריו, יוסף בבית פוטיפר: "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ אֶל-יוֹסֵף" (לט, ז). אחר כך, יוסף בית הסוהר: "וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם" (מ, א). ולבסוף, יוסף בבית פרעה בפרשתינו: "וַיְהִי מִקֵּץ". כל המאורעות הללו שאירעו עם יוסף היו מכוונים מאת ה' כדי שבסופו של דבר יעלה יוסף לגדולה, כאמור: אֱ-לֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה (נ, כ).
ירידה לצורך עלייה
אם נתבונן בפרשות הללו המספרות על יוסף, בשבתו אצל אביו ובהיותו במצרים, נגלה שיש כמה מצבים שחוזרים על עצמם אך בהיפוך משמעות. במקרים אלו אנו מגלים את ידה הנסתרת של ההשגחה הקושרת ביניהם.
מחד, החלומות שחלם יוסף על אחיו הם שגרמו לו להיות מושלך לבור כאמור: "וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה" (בראשית לז, כד). אם הוא לא היה מספר את החלומות לאחיו – הוא לא היה מושלך לבור, נמכר לישמעאלים ומובל למצרים. אם כן, החלומות שחלם והבור שלתוכו הושלך הם שסיבבו את צרותיו.
ולעומת זאת גם במצרים שמו אותו בבור, כאמור: "כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר" (בראשית מ, טו). אך שם מתוך הבור יצאו לו מוניטין כפותר חלומות כאשר פתר את חלומותיהם של שרי המלך. וגם אם שר המשקים הסתיר זאת במשך שנתיים, הוא לבסוף נאלץ לגלות כדי לפתור את חלום פרעה. אם כן, הבור שאליו הושלך והחלומות שפתר הם שסיבבו את גדולתו.
החלומות והבור הם הדברים שגרמו לסבלו של יוסף ולירידתו למצרים כעבד. והם אלו שבסופו של דבר גרמו לו במצרים לעלות לגדולה ולהיות משנה למלך. כאן אנו רואים את השגחתו המופלאה של מסובב הסיבות. ברצות ה', הבור שהיה הסיבה למפלתו – הוא היה הסיבה לתשועתו. וברצותו, החלומות שהיו סיבה לצרותיו – הם היו הסיבה להצלחתו.
מעניין לציין, שבסיפור יוסף כדי לגלגל את הצלתו וגדולתו, אנו קוראים כי "פַּרְעֹה קָצַף עַל-עֲבָדָיו" וכלא אותם עם יוסף בבית הסוהר. ובסיפור מרדכי ואסתר כדי לגלגל את הצלתם של ישראל אנו קוראים: "קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ … וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ" (אסתר, ב, כא). ומרדכי שומע ומגלה את אזנו של המלך. פעם קוצף המלך על עבדיו ופעם עבדיו קוצפים עליו. והכול עושה ה' למען תשועת ישראל.
מדרשותיו של מורנו ורבנו רבי חכם רפאל זצ"ל
