פרשת "תזריע מצורע"
"זאת תהיה תורת המצורע"
הכתובת רשומה על הקיר
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן, על שבעה דברים נגעים באין, על לשון הרע, על שפיכות דמים, על שבועות שווא, על גילוי עריות, על גסות הרוח, על הגזל ועל צרות העין. (ערכין טז.)
הנגעים הבאים על האדם, אינם מגיעים מאליהם, יש להם סיבה ומסובב. עונשי התורה באים ומאלצים את האדם לחשוב ולהרהר במה שעבר עליו ועל ידי כך לפשפש במעשיו.
כותב בעל החינוך (מצוה קס"ט): ולכן הזהירנו לתת לב אל החולי הרע הזה ולחשוב כי החטא גרם אותו ויוסגר קצת ימים כדי שישים אל לבו עניניו במתון ויפשפש במעשיו. ולפעמים יסגר שני הסגרים שמא הרהר תשובה ולא תשובה שלמה לגמרי…
בלעם הרשע ביקש לקלל את עם ישראל ונמצא מברך, הוא יקד מתשוקה ורצון להמיט אסון על עם ישראל, להביא עליהם קללה, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. אך מלאך ה' ניצב לקראתו בכדי להפריע לו, המלאך לא נראה אלא לעיני האתון בלבד, והיא סטתה מן הדרך והלכה בשדה, חרה אף בלעם והוא הכה אותה להחזירה, ושוב ראתה את המלאך, נלחצה אל הגדר ולחצה את רגלו, והוא שב והיכה אותה בשצף קצף, ואז, ראתה שוב את המלאך ורבצה תחתיה. לו היה חרב בידי, צרח בלעם, הייתי הורג אותך! ולפתע נפתחו עיניו והוא ראה את המלאך, הוא החוויר, הבין הכל ובוש בעצמו. חטאתי, אמר, כי לא ידעתי כי אתה ניצב לקראתי, אם לא ידע, במה חטא? האם היה צריך לנחש שעומד מולו מלאך בלתי נראה?
התשובה- אומר השל"ה הקדוש זצ"ל – היא: כן! אם אדם רואה שלא הולך לו, אם הוא רואה שמשהו נכשל, עליו להסיק מסקנות, כמו שאמרה האתון לבלעם: ההסכן הסכנתי לך כה? ויאמר לא, אז מדוע לא הבנת שרוצים שתשוב על עקבותיך? בלעם כבש פניו מבושה, לא מצא מענה, אם הקב"ה מאותת לגוי נבל ומושחת, רע ומתועב, כמו בלעם הרשע-על אחת כמה וכמה שהוא מאותת לבניו, לכל יהודי ויהודי.
חז"ל הקדושים גילו לנו זאת בפרשתינו, בה נסקרו דיני הנגעים, ישנם כידוע, נגעי בתים, ישנם נגעי בדים, וישנם נגעי בני אדם. נגע הצרעת האיום, הנורא, והוא נורא שבעתיים כאשר הנגוע בו מופרש ממשפחתו,
מנותק מעירו "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". בדיו פרומים, על שפם יעטה, וטמא טמא יקרא, נורא הוא מצבו כיצד הגעת לכך? מדוע ניחתה עליו מכה זו?.
חז"ל מונים שבעה דברים, שבעה חטאים, שבעטיים הנגעים באים, שהרי ידוע כי, אין יסורים בלא חטא, ואין מיתה לבא עוון. ועוד הודיענו חז"ל ששלושה סוגי הנגעים שלושה שלבים הם ובאים בזה אחר זה, קודם כל נגעי בתים, אחר כך – נגעים בבגדים, רק לבסוף נוגעים באדם, מדוע? כי אין בעל הנפשות פוגע בנפשות תחילה. זוהי מערכת של איתותים ושל אזהרות.
משל למה הדבר דומה? למי שמתקרב לשטח צבאי סגור. בתחילה מזהיר השלט, אם הוא מתעלם ממנו ומגיע לגדר ופורץ אותה ייתקל במשמר. הם יקראו לו לעצרו, יתעלם מהם – יירו באוויר. ימשיך ויתקדם – יירו לעבר הרגליים, ימשיך ללכת – יקרה הגרוע מכל, חלילה…
על כן, יתבונן האדם וישים לבו למחסומים ולאיתותים שמזמן לו הקב"ה. החפץ בשובו מדרכו הרעה, כל צער או יסורים הבאים על האדם מטרתם לעורר אותנו, לגרום לנו לחשוב פעם נוספת על מעשינו, ואם כך נתייחס לכל אזהרה – נוכל להציל נפשנו.
התורה היא נצחית: "ודברך אמת וקיים לעד", היא מדברת אלינו ולכולנו, אנחנו "בנים למקום", בנים אהובים, דווקא משום כך הקב"ה תובע מאיתנו יותר להשתפר, להתעלות.
ואם איננו מתנהגים חלילה כיאות הקב"ה מאותת!!! וכאמור, אין בעל הנפשות פוגע בנפשות תחילה אז בואו נתבונן במצבנו.
אנו רואים כי צרות רבות רודפות אותנו, צרה אחר צרה, ואנו משייכים זאת לדרך המקרה, אנו תולים זאת בערבים ובשלטונות, בכל מיני אירועים, בכולם חוץ מבנו.
באו ונבחן את עצמנו. נבדוק היכן שגינו, טעינו, הכעסנו. הנגעים והצרות באים לומר לכל אחד מפורשות הבט! יש בעל הבית! הוא רוצה שינוי במעשיך ובפעולותיך!.
מי שמתעלם מין האיתותים "מזמין" את החרפתו, חלילה וחס ראה את דוגמת בלעם, אבל מי ששם לב ומשפר דרך "מזמין" הארת פנים ופתיחת שערי שפע, ברכה וישועה, ללשון ולשמחה בקרוב במהרה.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
