פרשת יתרו
\
פרשת יתרו // לא רק להתלונן, לדעת לבנות.
שאלת האחריות הציבורית והאופן שבו אדם מבקר את הנהגת דורו איננה חדשה. בכל דור ודור, ובוודאי בתקופות של משבר, מתעוררת הנטייה הטבעית להצביע על הליקויים: מה לא נעשה, מה נעשה בחוסר דיוק, ומה ראוי היה להיעשות אחרת. תקופת מגפת הקורונה היוותה דוגמה חיה לכך: כאשר הוטלו סגרים, רבים תמהו מדוע נחוצים הם; וכשבוטלו נשמעו קולות מדוע אינם ממשיכים. כאשר טרם הגיעו חיסונים, נמתחה ביקורת על העיכוב; וכאשר הופיעו לבסוף, התפתח ויכוח ציבורי על עצם שאלת החובה להתחסן. טבע האדם הוא לראות את החסר ואת השבר. אך כאן נשאלת השאלה: האם מאחורי הטענות עומד רצון אמיתי לתקן, או שמא ההערות הן רק ביטוי של תלונה גרידא?
תשובה עמוקה לשאלה זו נלמדת מתוך פרשת השבוע, פרשת יתרו. יתרו, כהן מדיין וחותנו של משה רבנו, מגיע לביקור במחנה ישראל ומגלה מציאות קשה: משה עומד לבדו, יום שלם, מן הבוקר ועד הערב, ושופט את העם. טורח ציבורי כבד מוטל על איש אחד, ותוצאתו עינוי הדין הן למשה והן לעם. יתרו, הרואה את המצב, פונה אל משה ואומר בפשטות אך בתקיפות: "לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה". לא די בכך, אלא שהוא מבאר: "כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ".
עד כאן, אפשר לחשוב שיתרו רק מצביע על הבעיה. אך יתרו איננו מסתפק באמירה "מה לא טוב". הוא מציע למשה דרך מעשית: לבנות מערכת שיפוטית רחבה, מדורגת, המבוססת על בחירת אנשים מתאימים "אַנְשֵׁי חַיִל, יִרְאֵי אֱ-לֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע". תפקידם יהיה לשאת בחלק ניכר מן העומס, ורק את הדברים הקשים יביאו לפני משה. כך תתוקן המערכת, וירווח הן למנהיג והן לעם.
חידושו של יתרו היה כה יסודי, עד שחז"ל אומרים שפרשה שלמה נוספה בזכותו. רש"י כותב שאחד משמותיו של "יתרו" בא על שם 'שייתר פרשה אחת בתורה', והיא פרשת "ואתה תחזה".
אולם כאן מתעוררת שאלה מעניינת: מדוע נקראת הפרשה דווקא על שם דבריו של יתרו ביחס לפתרון מהמילים "ואתה תחזה" ולא על שם דבריו הראשונים שבהם פתח ואמר, פרשת "לא טוב הדבר"? הלוא גם עצם הצבעתו על הבעיה הייתה משמעותית להבנת הבעיה והפתרון שלה.
על כך מבאר באופן מעמיק רבי מנחם זמבא הי"ד, מגדולי הרבנים שחיו בגטו וורשה: אדם היודע רק לומר "לא טוב", איננו ראוי ששמו יונצח בפרשה בתורה. לבקר כולם יודעים. להצביע על ליקויים, להשתמש בלשון של חוסר שביעות רצון, ואף לעשות זאת בעוצמה אין בכך חכמה מרובה. אולם מי שמסוגל להציע תיקון, לבנות דרך חלופית, לגלות תבונה חיובית ולשאת בעול יחד עם הזולת אדם כזה ראוי שדבריו יהיו לאות ולזיכרון לדורות.
ולא רק זאת, יתרו לא רק הציע רעיון, הוא היה נכון לשתף פעולה עם יישומו. כל שינוי מערכתי דורש מעורבות, אמון ועבודה בפועל. יתרו לא ניצב מן הצד ולא הסתפק בביקורת מבחוץ. הוא ניגש אל הבעיה מתוך אחריות אמיתית, מתוך נכונות לראות את צרכי הציבור ולקחת חלק בבניין האומה. זו הסיבה שפרשה נקראת על שמו לא מפני שאמר "לא טוב", אלא מפני שהוסיף פתרון טוב.
מכאן נלמדת דרך העבודה לכל אדם מישראל: אם חש בליבו צורך להעיר ולהעביר ביקורת, עליו לשאול את עצמו האם אני רק מצביע על החסר, או שאני נכון לתרום לפתרון הבעיה? האם מטרתי היא לבנות או לפרוק? אדם המבקר מתוך אכפתיות אמיתית מבקש לברר: מה אני יכול לעשות כדי להיטיב? היכן אוכל לחזק, לסייע, להוסיף נדבך של תיקון? ביקורת כזו איננה קנטרנות; היא ביטוי של אחריות, של השתתפות בעול הציבור ושל רצון להיטיב.
כך לימדנו יתרו: ביקורת שאיננה מובילה למעשה בפועל היא ביקורת חסרה. אבל ביקורת שיש עמה הצעה, דרך, מחויבות והתמסרות זו ביקורת שבכוחה לייסד פרשה חדשה בתורה של החיים של האדם בעולם.
הרב אבישי בטשוילי, רב קהילת כרמים ראשון לציון
לעילוי נשמת ר' בן ציון ע"ה בן אברהם ולאה שי' בטשוילי
