חג הסוכות
הישיבה בסוכות היא זכר ליציאת מצרים. אך זו הייתה באביב, ומדוע אנו יושבים בסוכות בסתיו? מבאר ה'טור' (אורח חיים סימן תרכה): "לפי שהוא ימות הקיץ, ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא הייתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצוות הבורא יתברך. ולכן ציווה אותנו שנעשה בחודש השביעי, שהוא זמן הגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה. בזה ייראה לכול שמצוות המלך היא עלינו לעשותה". יציאה זו לסוכה בעונת הסתיו דווקא נושאת בתוכה מסר הנוגע לכללות עבודת הבורא.
התורה נקראת 'תורת חיים', מכיוון שהיא מקיפה את כל חיי האדם. עניינן של התורה ומצוות אינו שמוטלת עליו חובה לעשות פעולות מסוימות בזמנים מסוימים, ולאחר מכן האדם חופשי להתנהג כרצונו. התורה והמצוות מדריכות את האדם בכל פרטי חייו, וכל דבר שהוא עושה צריך להיות על-פי התורה. יתרה מזו, אפילו שנתו של יהודי צריכה להיות על-פי התורה. עליו לשכב לישון מתוך הכנה שכאן הולך לישון יהודי, וגם בעת השינה "ה' ניצב עליו… ובוחן כליות ולב" (תניא פרק מא). הכנה זו משפיעה על תודעתו של היהודי, שהוא ישן מתוך הכרה שהוא מוסיף להיות עבדו של מלך מלכי המלכים.
ההוכחה שאדם מסוגל לשלוט בעצמו גם בשנתו היא מהעובדה שהוא נושא באחריות לנזקים שגרם בשנתו, שכן "אדם מוּעד לעולם… בין ער בין ישן" (בבא קמא נו,א), כי גם כשהוא ישן הוא אמור לשלוט על עצמו. ורואים במוחש שההכנה לשינה פועלת גם על השינה עצמה. כשאדם שוכב לישון בהחלטה להקיץ בשעה מסוימת, הוא מתעורר בזמן שהחליט לקום בו. נמצא שההכנה לשינה משפיעה עליו גם בשעה שהוא ישן. וכך ההכנה של יהודי לשינה פועלת עליו שלא יקרו לו דברים בלתי-רצויים, ואדרבה, נשמתו תעלה אז למעלה, לשאוב לה חיים ממקורות הקדושה.
יכול אדם לטעון: חיים כאלה היו אפשריים בזמן בית המקדש, כאשר האור האלוקי היה גלוי, אבל בתקופת הגלות, כאשר בעולם שוררת חשיכה רוחנית – איך אפשר להגיע לרמה כזאת שהתורה תקיף את כל חייו של האדם? התשובה היא, שדווקא מצב זה מחייב להתחזק עוד יותר בדבקות בתורה, כדי לגבור על הקשיים הנובעים מחושך הגלות. הכוח לכך ניתן ממצוות סוכה, המתבטאת בעשיית כל שגרת החיים של היהודי – אכילתו ושתייתו ואפילו שנתו – בסוכה, ובאופן שהדברים האלה נעשים מצווה. אנו נכנסים לסוכה דווקא בשעה שהשמש כבר אינה מאירה בתוקפה, וכאשר מתחילות לנשוב רוחות קרות, כי אז דווקא הוא הזמן לצאת מן הבית ולהאיר את הרחוב. כך זוכים לקיום הפסוק "כל האזרח בישראל יישבו בסוכות" – "האזרח לשון עתיד, מה שאני עתיד להזריח… לעתיד לבוא". (לקוטי תורה שמיני עצרת פח,ג). (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
