פרשת בהעלותך
'ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר צווה ה' את משה' (במדבר ח-ג)
רש"י – ויעש כן אהרן – להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. והשפתי חכמים אומר דבר גדול שהפסוק מעיד על צדקתו. כאשר הנשיאים הקריבו אהרן היה בצער שלא הקריב כמו הנשיאים והרי בשבעה ימי המילואים הקריב אלפי קורבנות וה' אמר לו 'שלך גדול משלהם שאתה מטיב את הנרות'.
אומר שלמה המלך 'והנפש לא תמלא', אהרן הכהן יודע את הערך של המצוות ומרגיש פספוס שלא זכה להקריב עם הנשיאים. ערך של עוד מצווה.
הגמ' אומרת 'אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים למאה ואחת פעמים'. מספר ר' משה דבראשוילי שהיה תלמיד בישיבה של החפץ חיים שהזמן שהיו ישנים בלילה היה השעה עשר וחצי, והנה מאוחר יותר בלילה הוא רואה את הח"ח עומד בחוץ ומחכה, א"ל התלמיד, מה הרב עושה כאן בשעה כה מאוחרת ענה הח"ח אני מחכה כבר שלושה ימים מתי אוכל לברך ברכת הלבנה. ערך של מצווה…
ברכות כ"ח ר' זירא לא הרגיש טוב הלך וישב בפתח בית המדרש א"ל רבנו לך תנוח בביתך אמר להם ללמוד איני יכול, לפחות אשב בפתח בית המדרש וכשיכנס תלמיד חכם אעמוד לפניו.
רש"י אומר מלמד שלא שינה. פלאי פלאים וכי אהרן הכהן ישנה ממה שנצטווה היתכן? הכוונה היא שתמיד היה עושה באותה התלהבות וחשק כמו בפעם הראשונה וזה פלא עצום, לעשות את המצוה בשמחה בהתלהבות בהשתוקקות כמו בפעם הראשונה וזו גדלותו של אהרן הכהן שלא שינה.
בעל התניא כתב באיגרת התשובה פרק יב, על דרך משל שעיננו רואות שהשמש עולה במרום כשיעור אמה, ובאמת עשתה בשעה זו מהלך אלפי מילין, כך עולמנו 'עולם הצמצום' הוא כל פעולה קטנה בו, פועלת במרום גדולות ונצורות מילה אחת של תלמוד תורה מזריחה אור בעולמות אין ספור ומשפט אחד של לשון הרע מחשיך ומחריב לאין שיעור.
מרים מצורעת מחוץ למחנה והעם ממתין לה שבעה ימים, עד שתטהר ותשוב למחנה, במה זכתה לכך? מגלים חז"ל 'מרים המתינה למשה שעה אחת שנא' ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר. על גודל השכר לו זכתה על מעשה זה של שמירה על אחיה הקטן בסה"כ הייתה בת 6 לכל הדעות, זהו בהחלט דבר מקובל שילדה קטנה מתבקשת ע"י אמה להשגיח על האח הקטן, וברוב המקרים הילדה אפילו מאושרת מהתפקיד, כתגמול על מעשה זה זכתה שכעבור עשרות שנים ימתינו לה שש מאות אלף רגלי על נשיהם וטפם ובתוכם משה רבינו אדון הנביאים, והמשכן, וארון ברית ה' כולם ממתינים לה.
מכאן למדים אנו לימוד רב ערך על ערכם של מעשים. ערכם האמיתי של מעשה אנוש נעלם מעימנו, על אף שהמעשה נראה קטן ושולי, רישומו גדול מאוד בשמים, ושכרו לעיתים בלי שום גבול ומידה, בבחינת אוכל פירותיהן בעוה"ז, עיתים לשעה ועיתים אף לדורות.
בנביא מסופר שכאשר בא אהוד בן גרא לעגלון מלך מואב לנקום נקמת עמו, כתוב 'ויאמר אהוד דבר אלוקים לי אליך ויקם עגלון מעל הכסא' (שופטים ג) דרשו רבותינו (ילקוט) רות וערפה בנותיו של עגלון היו, אמר הקב"ה חלקת לי כבוד ועמדת מכיסאך לכבודי, חייך שאני מעמיד ממך בן ואני מושיבו על כסאי (שנאמר מלכים א-כ) 'וישב שלמה על כיסא ה' למלך'. עגלון לא עשה מעשה גדול אלא נהג לי דרכי הנימוס המקובלות ובשעה שבאו למסור לו דבר אלוקים קם מכיסאו. והנה הנהגה רגילה זו של אותו רשע עוררה תגובה מיוחדת מצד הקב"ה. ומיד הובטח לו שבזכותה יצא ממנו שלמה החכם מכל אדם. ניתן ללמוד שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ושכר כל מעשה ויש לפעמים מי שקונה עולמו בשעה אחת או במעשה אחד.
הלב אליהו זצ"ל היה אומר בשם רבו הסבא מקלם זצ"ל כדאי היה לפני הבורא יתברך לברוא עולם ומלואו, את כל הקיום, כדי שבמשך אלפי שנות קיומו יהיה בו יהודי אחד שיאמר פעם אחת בכל ימי חייו, 'ברוך הוא וברוך שמו' והוסיף: ואלף 'ברוך הוא וברוך שמו' אינם מגיעים לשכר ענית 'אמן' אחת, ואף אמנם, אינם מגיעים לשכר ענית 'אמן יהא שמיה רבה' פעם אחת, ואלף 'אמן יהא שמיה רבה מברך' אינם מגיעים לשכר תיבה אחת של תלמוד תורה.
נמצאים אנו למדים היאך כל מעשה, קטן כגדול נוקב ויורד עד תהום הנפש ומחולל בה מהפכות. וכמה רב ערכו ושכרו לשעה ולדורות. אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה מאד ירושתנו.
לע"נ אברהם בן יעקב הנולד מן שרה נזי ע"ה
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
