התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי בדברי תורה לפרשת 'וילך'

התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי  בדברי תורה לפרשת 'וילך'

פרשת וילך

בפרשתינו מובא על הציווי של משה רבינו אל הלווים נושאי ברית ה' "לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלוקיכם".
בגמרא במסכת (בבא בתרא דף י"ד עמוד א') מובא שתי דעות בעניין זה. לדעה הראשונה ספר התורה היה מונח בארון יחד עם לוחות הברית ולדעה השנייה הוא היה מונח בצד הארון, הצד השווה שבדעות אלו שספר התורה היה מונח בקודש הקודשים, יוצא מהאמור לעיל שבקודש הקדשים היו מונחים הלוחות שהאותיות היו חקוקות בהם, וגם ספר התורה שאותיותיו הם אותיות כתיבה.
הרבי מליובאוויטש שואל על כך: צריך להבין את הקשר של ספר התורה – שאותיותיו אותיות כתיבה לבין קודש הקודשים, ואת הקשר שבין הלוחות שהיו אותיות חקיקה לבין קודש הקודשים. מובן שכן בשניהם היה דבר שלמעלה מדרך הטבע. בקדשי הקדשים מצינו שנאמר 'מקום הארון אינו מן המידה' כאשר מדדו את הרוחב של קודש הקודשים יצא עשרים אמה מדתו ולאחר ששמו את הארון נעשה נס והארון לא תפס מקום זאת אומרת הרוחב נשאר עדיין עשרים אמה עשר אמות משני צידי הארון. וכך גם לגבי הזמן בקודש הקודשים שהיה למעלה מן הזמן, וכן הוא הדבר גם לגבי הלוחות שמצינו בהם שלמרות שהיו אותיות חקיקה היה נס והאותיות מ' ו-ס' בנס היו עומדים ואם כן מובן איפה הקשר בין אותיות החקיקה לקודש הקודשים, אבל מה הקשר בין אותיות כתיבה לקודש הקודשים?!
אלא התשובה היא כך: הקשר בין ספר התורה לקודש הקודשים הוא שספר התורה מבטא את תכליתו האמיתית של קודש הקודשים שהרי המטרה היא לא שבקודש הקודשים עצמו יאיר אור אלוקי שלמעלה מגדרי הזמן והמקום, זה פשיטא שבמקום הקדוש הזה יש גילוי אלוקי גדול, התכלית הוא שהאור האלוקי הזה יאיר גם לחוץ כגון בעזרת כהנים, בעזרת ישראל, בעזרת הנשים ובהר הבית ואף מחוץ להר הבית עד כדי שגם אומות העולם במקום הימצאם, ולא רק כשהם באים לבית המקדש, ידעו ויכירו באור האלוקי הזה, וזהו ייעודו של ספר התורה שכתב משה רבינו שהוא ישמש כממוצע (דרגת ביניים) להמשכת האור האלוקי שלמעלה מגדרי הזמן ומקום אל מציאות העולם שמחוץ למקדש.
וזוהי גם התכלית של ראש השנה. בתורת החסידות מוסבר היתרון של עבודת ראש השנה לגבי העבודה של כל השנה, בכך שבכל השנה עיקר העבודה הוא על פי השכל ואפילו המסירות נפש על התורה והמצוות שבכל ימות השנה קשורה במשהו לשכל משא"כ עבודת ראש השנה היא התבטלות שלמעלה מטעם ודעת, ועל היהודי לדעת שלא מספיק שיבטל את רצונותיו ויהיה הביטול גמור להקב"ה רק בראש השנה, אלא זה צריך להיות גם בעבודה במשך השנה כולה וזה יביא לידי כך שגם ההמשכות שמושפעות בראש השנה יתבטאו במציאות במשך כל השנה גם בגשמיות בכל מה שהוא יצטרך בטוב הנראה והנגלה.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*