פרשת תצווה
ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור והעלות נר תמיד' (כז-כ)
בגמרא (שבת כא.) תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת, אין מדלקין בהם במקדש כדי שתהא שלהבת עולה מאליה ולא על ידי דבר אחר, שנאמר: להעלות נר.
מצוות הדלקת נרות שבת ניתנה לנשים מהטעם המבואר במדרש רבה (בראשית יז) "נר ה' נשמת אדם" (משלי כד-כז) היא הכשילה אותו בעץ הדעת וכבתה נרו של עולם לפיכך מצוותה בנר של שבת לכפרה על האור שכיבתה (רמב"ם פ"ה-ה"ג)
וכתב בספר ערוך השולחן 'שהבעל שרוצה להדליק במקום אשתו, אשתו יכולה למחות בידו שעיקר מצוה זו שלה היא, (ועיין במשנה ברורה סימן רס"ב סקי"א שנהגו הנשים לרחוץ עצמן וללבוש בגדי יום טוב קודם הדלקת נרות, וכן הוא בפיוט הנאמר בזמירות שבת 'לבוש בגדי חמודות להדליק נר בברכה') ואף שמצוות ההדלקה נתנה לנשים כתב רבי עקיבא איגר (שבת פב-מו) מנהג ישראל על פי תיקוני הזוהר שיהא הבעל מכין את הנרות לאשתו להדלקתם (ועיין משנה ברורה סימן רס"ד סק"ח)
ויש שנוהגים שהבעל מהבהב את הנרות שמדליקם וחוזר ומכבה אותם ואחר כך מדליקה אשתו, ויש להביא ראיה לשיטה זו ממה שאמרו בגמרא שבת (קיט) רב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא, רב הונא דליק שרגי, רב פפא גדיל פתילתא וכו'.
וכן הביא לשון זו הרמב"ם (בפ"ל מהלכות שבת ה"ו) וז"ל 'אף על פי שיהא אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית חייב לעשות דברים שהם לצורך השבת בגופו שזהו כבודו וחכמים ראשונים מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהם ומהם מי שהיה מבשל או מולח הבשר או גודל פתילות או מדליק נרות וכו' ואע"פ שאין דרכו בכך וכל המרבה בדבר זה הרי זה משובח'. ויש לדקדק, במאי עסקינן אם הייתה לו לרב הונא אשה שתדליק נרות אם כן יש לה דין קדימה להדלקה, ולמה לקח רב הונא המצוה לעצמו, ואם לא הייתה לו אשה שתדליק עבורו אם כן חיוב הדלקתו מעיקר הדין ואין דרך שחכמים ישתבחו במה שעשו אם הוא מעיקר הדין, ואם רב סידר את הנרות ולא הדליק ממש אם כן זהו מה שנהג רב פפא שהיה גודל הפתילות, ובמה נתייחד מעשהו של רב הונא? ועל כן נראה דרב הונא היה מהבהב את הנרות ומדליקם וחוזר ומכבה כדי שאשתו תדליק יפה.
עוד יש לומר שרב הונא היה מדליק נרות נוספים בבית מלבד הנרות שהיתה מדלקת ומברכת עליהם אשתו וגם הדליק בעצמו לא על יד שליח. (יקרה מפנינים)
המנורה הייתה דולקת מראש השנה עד ראש השנה – מערב עד בוקר לפני ה' חקת עולם לדורותם (כז-כא) ובמדרש תנחומא אמר רבי חנינא סגן הכוהנים אני הייתי משמש בבית המקדש ומעשה נסים היה במנורה שהיו מדליקין אותה מראש השנה ולא הייתה נכבית עד השנה האחרת.
ולכאורה צריך ביאור הרי יש מצוה להדליק מערב עד בוקר יום יום ולמה היה צורך בנס כדי שלא לקיים המצווה?
ויש לומר על פי מה שכתב הגר"ח שמצוות המנורה הייתה שתדלוק, ולא עצם פעולת ההדלקה, ופעולת ההדלקה הייתה היכי תמצי, שתהא דולקת ולכך כשנעשה נס והייתה דולקת מראש השנה לא ביטלו על ידי כך שום מצוה. (יקרה מפנינים)
שבת שלום
חכם יוסף מודזגברשוולי הי"ו מלוד
