פרשת כי תשא
בפרשת השבוע מתארת התורה את אחד מרגעי הדרמה הגדולים לאורך ההיסטוריה של עם ישראל, משה רבינו עולה להר סיני ל-40 יום וכשהגיע הרגע שהוא צריך לרדת ולמסור את התורה לישראל אומר לו הקב"ה "לך רד כי שיחת עמך" עם ישראל חטאו בחטא הנורא של חטא העגל ואמרו על העגל "אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים".
המדרש מתאר את מה שהתחולל מאחורי הקלעים בין משה והקב"ה כשמשה היה עוד למעלה בהר "כיון שעשו ישראל אותו מעשה (חטא העגל) ביקש הקב"ה לחוטפן (את לוחות הברית) מידו של משה וגברה ידו של משה וחטפן ממנו" הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר "ולכל היד החזקה".
לפי המדרש משה אחז בלוחות הברית מצד אחד ומהצד השני הקב"ה כביכול אחז בלוחות והם מתעמתים ביניהם מי יצליח לקחת את הלוחות מידי השני ובסוף משה מצליח לגבור על הקב"ה ולוקח את הלוחות איתו למטה.
ויש לשאול איך ייתכן לומר שמשה התקוטט עם הקב"ה האם הוא מבין יותר טוב מהקב"ה מה הנכון לעשות? ועוד קשה הרי בסופו של דבר הוא שובר את הלוחות כמו שכתוב "ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר" אז מה הרוויח משה מכך שנלחם על הלוחות עם הקב"ה אם בסופו של דבר הוא שבר אותם?
מסבירים מפרשי התורה כי משה רבינו חשב שהלוחות מחולקות לשתי קבוצות של מצוות, חמש הדיברות הראשונות הם מצוות שבין אדם למקום ואילו חמש הדיברות השניות הם מצוות שבין אדם לחבירו, סבר משה שאם חטאו עם ישראל בחטא העגל שהיא מצווה שבין אדם למקום עדיין הם ראויים לקבל לכל הפחות את החצי השני של הלוחות שבהם המצוות שבין אדם לחבירו.
אך מכיוון שלא ניתן להפריד בין שני הלוחות הוא הוריד את שניהם, כשירד משה למטה וראה את העם הוא הבין שהם חטאו גם במצוות שבין אדם לחבירו כמו שכתוב "ויקומו לצחק" את המילה "לצחק" אנו פוגשים מספר פעמים בספר בראשית, לוט ציחק בעיני חתניו, ישמעאל ציחק, יעקב ציחק עם רבקה אשתו, ואשת פוטיפר האשימה שיוסף הובא לצחק בה, וכפי שרש"י הסביר "יש במשמע הזה גלוי עריות.. ושפיכות דמים כמו שנאמר בספר שמואל "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו".
וגם נאמר בפסוק "וירא משה את העם כי פרוע הוא" ומפרש הכלי יקר "שנצטרעו (עם ישראל קיבלו צרעת) כמו שכתוב במצורע "ראשו יהיה פרוע" ועל עוון זה נחרב בית ראשון ושני כי אע"פ שלא עבדו עבודה זרה בבית שני מכל מקום היה בהם חטא שנאת חינם ולשון הרע השקול כעבודה זרה, כמו שכתוב בתהילים "אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו" ולמדו רבותינו שהמספר לשון הרע חשוב ככופר בעיקר.
ואז משה הבין את הטעות שלו שלא ניתן להפריד בין מצוות שבין אדם למקום לבין מצוות שבין אדם לחברו ולכן הוא שובר את הלוחות והקב"ה מודה לו "אשריך ששיברת".
וזוהי הסיבה שאומר משה לשבט לוי "הרגו איש אחיו" כי הם היו בדרגה שגם בין אדם לחברו לא קיימו.
מכאן נלמד שאין אפשרות להפריד בין השניים, יש אדם שמקפיד על שמירת המצוות ואפילו נוהג בחומרות והקפדות גדולות אבל מזלזל באשתו או פוגע ומעליב את ילדיו או שהוא בז לחבירו, ויש להיפך אדם שנוהג בכבוד לזולת אוהב את הבריות אך מזלזל בדברים של יראת שמיים בדברים שבינו לבין הקב"ה, שני הדברים חייבים ללכת ביחד אם חסר לאדם באחד מהם חסר לו גם בדבר השני, עשרת הדיברות מתחילות במילים "אנוכי ה' אלוקיך" ומסיימות במילים "וכל אשר לרעיך" שניהם הולכים יחד.
הרב אבישי בטאשוילי הי"ו מרשל"צ
לעילוי נשמת
מו"ח חכם שמואל בן ר' דוד ורחל ע"ה צדק שניאורסון
רעייתו מרת רחל ראיה בת חכם אבישי ואסתר ע"ה
ובתם השליחה יוכבד בת חכם שמואל ורחל ראיה ע"ה חן
