פרשת 'מקץ'
הגמרא במסכת ברכות (דף נה) אומרת מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה? שנאמר: "ויהי כאשר פתר לנו כן היה". ז"א שלפי הפיתרון שפותרים את החלום כך קורה במציאות. ומביאה ע"ז הגמרא את הסיפור על אדם ששמו בר הדיא, שפעם אחת אשתו של בר הדיא חלמה חלום שבה ראתה שהמדרגה שבקומה השניה בביתה נשברה, והלכה לרבי אליעזר בכדי שיפתור לה את החלום ואמר לה ר"א: זה סימן שתתעברי ותלדי בן זכר וכך באמת היה וילדה בן. לאחר זמן חזר החלום הזה שוב ושוב הלכה לר"א. ור"א אמר לה שוב שהפיתרון הוא שתתעברי ותלדי בן זכר וכך שוב קרה. משחלמה את החלום בפעם השלישית שוב באה לר"א לפתור לה את החלום אך ר"א באותו רגע לא היה בבית המדרש משראתה שכך פנתה לתלמידיו של ר"א וסיפרה להם את החלום ופתרו לה את החלום שבעלה ימות, וכך באמת קרה ובעלה מת. מששמע על כך ר"א גער בתלמידיו ואמר להם: "הרגתם איש !! מפני שהחלום הולך אחר הפיתרון". וכפי שאמר רבי יוחנן כל החלומות הולכין אחר הפה. לפי כל זה נשאלת שאלה הרי החרטומים נתנו לפרעה פיתרונות לפני שפתר יוסף וכפי שמובא במדרש: "שבע בנות אתה מוליד ושבע אתה קובר" וא"כ אנחנו אומרים שהכל הולך אחר הפה מדוע התקיים רק פתרון יוסף ולא התקיים גם פתרונם?
אלא אומרים לנו חז"ל שאומנם יש לפה כוח רוחני עצום וחזק והוא יכול לשנות דברים ולקבוע דברים אחרים. וככל שהאדם הוא רוחני יותר כך יש לפיו כח השפעה חזק יותר לכן חשוב לא רק הפיתרון אלא בעיקר מי פותר אותו. אם פותר החלום הצליח לטהר את גופו ולהעלותו לדרגא רוחנית גבוהה יותר כך גם כח הדיבור שלו משפיע יותר וכך גם בפתרון חלום פרעה. אע"פ שחרטומי פרעה פתרו את החלום עוד לפני יוסף פיהם לא השפיע על הפיתרון כי רוחניותם היתה נמוכה מאוד (ושלא נזלזל בכוחם כי היו להם כוחות חזקים) אך מאידך יוסף היה זה ששמר על עיניו פיו וגופו ולכן פיתרונו הוא זה שהתקיים. מכאן צריכים אני ללמוד את כוח הפה והדיבור שיכול לעשות ולשנות דברים בעולם לכן צריכה להיות זהירות במה שמוציאים מהפה.
הצדיק רבי מאיר מפרמישלאן סיפר שאביו עשה פעם עליית נשמה והגיע לעולם האמת וראה שם איש צעיר ואיש זקן הולך אחריו. ואז שמע שלזקן קראו קטן ולצעיר קראו גדול, כשתמה על כך הסבירו לו שכאן זה עולם האמת ובעולם האמת מסתכלים לפי מעשיו של האדם ולא לפי גילו. הצעיר הזה שראית כל יום היה מלא אצלו בתורה ובמעשים טובים ולכן כל יום אצלו נחשב אצלנו כשנה משא"כ הזקן שראית כל ימיו היה הולך בטל, לכן בעולם האמת הצעיר נחשב הגדול והזקן הזה נחשב כקטן. כששמע את הסיפור הזה מאביו אמר ר"מ: זה מה שנאמר: "ויהי מקץ שנתיים ימים" שהרי ידוע 'ויהי' זה לשון צער, אוי לו לאדם שלאחרי ה'מקץ' שלו מתברר לו שהוא בס"ה חי שנתיים ימים, הוא חושב שהוא זקן אך בעולם האמת שם הוא נחשב רק כבן שנתיים.יה"ר שנזכה למלא את ימינו בתורה ובמעשים טובים ונזכה לגאולה שלימה בימים ההם בזמן הזה.
הרב בן ציון באטשוילי הי"ו מקרית מלאכי
