פרשת תולדות
'כי רוח מלפניי יעטוף ונשמות אני עשיתי' (ישעיהו נז-טז)
'ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק' וצריך להבין מ"ש 'ואלה' מוסיף על הראשונים ומשמע שכבר היו לו בנים ועתה מוסיף והוליד עוד בנים. והלא לא היו ליצחק בנים יותר כי אם יעקב ועשו האמורים בפרשה?
והענין כי מלבד שהאדם מחוייב במצות עשה להוליד בנים גשמיים כ"ש 'ואתם פרו ורבו' עוד צריך להשתדל להוליד בנים רוחניים ע"י תורה ומצות, כפי' רש"י עה"פ 'אלה תולדות נח' עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, והם מליצי הטוב המלוין לאדם מן הקבר ואילך ומוליכין אותו לגן עדן, שנא' 'והלך לפניך צדקיך'
לכן אחר שכתב בפרשת 'וירא' מעשה עקידת יצחק שיצחק היה בן 37 שנים ואברהם היה זקן בן 137 שנים, והיה יכול להתגבר עליו ולברוח ממנו, ומ"מ מסר עצמו על קידוש ה', ועי"ז קנה לו בני הנפש – בנים רוחניים, לזה אמר 'ואלה תולדות יצחק' מוסיף על הבנים הראשונים בני הנפש עוד הוליד בני הגוף יעקב ועשו האמורים בפרשה (שער בת רבים מדרש אליהו)
ובספר ישן נושן 'יגל יעקב' להרב יעקב חיים יצחק ברוך אליהו ז"ל כתב, ידוע שאברהם רומז אל החסד, ויצחק רומז אל הגבורה, ואמרו חז"ל (קידושין לט:) 'כל שזכיותיו מרובין מעוונותיו מריעין לו' ופי' רש"י כדי לנקותו מעוונותיו ויטול שכר שלם, 'וכל שעוונותיו מרובין מזכויותיו', פי' שהוא רשע, מטיבין לו לשלם לו שכר בחייו כדי לטורדו מן העוה"ב.
והקשה הרב 'קהלת יצחק ופרחי ניסן (פר' ויצא) ולכאורה אינו מובן שהרי הקב"ה שוקד על טובתן של ישראל ורוצה בהצלחתן, א"כ היה לו לענוש גם לרשע על עוונותיו בעוה"ז כדי לזכותו לעוה"ב? אמנם כשנתבונן אין עוולה לפניו ית' וכל דרכיו משפט, וידוע ע"פ הגמ' (גיטין נ. ב"ק ח.) כי 'בעל חוב' בדין מן התורה ליטול בזיבורית שנא' בחוץ תעמוד, מה דרכו של איש להוציא פחות שבכלים, ורק חכמים תיקנו לבעל חוב בבינונית כדי שלא תנעל דלת בפני לוין, והנה האדם החוטא, הקב"ה כביכול נעשה בעל חוב ליפרע ממנו, לזאת הצדיק שאצלו העיקר הוא העוה"ב, נמצא זיבורית של והוא העוה"ז, לכן נפרע ממנו הקב"ה בעוה"ז כדינו בזיבורית, אבל הרשע אצלו העיקר הוא העוה"ז, נמצא שזיבורית שלו הוא העוה"ב, לכן נפרע הקב"ה ממנו בעוה"ב שהיא זיבורית שלו.
וכתבו המפרשים שאם רואה אדם איזה פורענות ח"ו, לא יצר לו, כי שמא לכפר מיעוט עוונתיו באו, כדי שישאר נקי וזכאי לעוה"ב, וכן אם רואה איזה טובה, צריך לחוש שמא בעבור מיעוט מצות שעשה פורעין לו שכרו בעוה"ז. וישאר כולו חייב ח"ו לעוה"ב, וז"ש 'אלה תולדות יצחק' ר"ל תולדות הזמן שהוא מצחק באדם, יש יצחק בן אברהם, ר"ל אפי' רואה פורענות שהוא גבורה הוא בן אברהם חסד, שעושה עמו הקב"ה חסד כדי למרק עוונותיו בעוה"ז להישאר נקי לעוה"ב – ויש 'אברהם הוליד את יצחק', ר"ל אפי' רואה טובה שהוא חסד, יצא ממנה הולדה של גבורה כי שמא זה שכר של מיעוט זכויות שעשה ופורעין לו בעוה"ז וישאר ח"ו כולו חייב לעוה"ב.
ועוד האדם בעוה"ז נקרא יצחק מי שהשעה מצחקת לו ויש לו עושר וכבוד וכו', וא"כ יכל לעשות בעושר ההוא תענוגים של עוה"ז ויכל לעשות בו סגולה לעוה"ב. כגון צדקות וגמ"ח וכו', ומי שדעתו רחבה ומסתכל לבסוף ודאי שאינו עושה הוא בממונו כי אם סגולה לעוה"ב כי זהו העיקר, וז"ש 'ואלה תולדות' עיקר תולדות של האדם בעוה"ז, שנקרא 'יצחק בן אברהם' שיהיה נאחז במידת החסד שרומז לאברהם, היינו שישתדל תמיד לעשות חסד עם הבריות, ועי"ז אברהם הוליד את יצחק. ר"ל, החסד שעשה נעשה כאילו הוא הולידו וכאילו הוא אביו, כי כמו שהאב מגדל את הבן, כך החסדים שאדם עושה הם מגדלים אותו בעוה"ז ובעוה"ב, וכ"ש התנא 'אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ואלו הן כיבוד אב ואם וגח"ח, וכו'
ועוד 'יצחק' רומז על הגאולה שנא' 'אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה', וגם יצחק אותיות קץ – חי, וגם ס"ת יצחק בן אברהם גמט' קץ 190, וידוע שחורבן בית שני היה בגלל שנאת חינם ויבנה באהבת חינם, ועיקר האהבה היא ע"י שעושים גמ"ח זה עם זה שודאי מורה זה על האהבה שאם לא היה אוהבו לא היה עושה עמו חסד, וזהו 'ואלה תולדות יצחק' תולדות הקץ 'בן אברהם' בן אב – הרם מאתו ית' 'אברהם הוליד את יצחק' ר"ל אברהם שהוא 'החסד' הוליד את יצחק שהוא הקץ, ור"ל ע"י החסד שעושים זה עם זה הוא מוליד את הקץ, שהוא קץ הגאולה.
ויהי רצון שנתחזק ונלך בדרך אבותינו לעשות צדקה ומשפט ולהסיר מתוכנו קנאה ושנאה ותחרות, ויקים לנו את השבועה אשר נשבע לאברהם אבינו כ"ש 'עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור משמרתי מצוותי חוקותיי ותורותיי'.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
