שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'מטות'

שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'מטות'

פרשת מטות

פרשת מטות מספרת על ציווי הקב"ה להילחם במדיינים, אשר החטיאו את ישראל וגרמו לאובדן יהודים רבים. בני-ישראל לקחו בשבי את נשות מדיין ואת בנותיהם, ומשה רבנו קצף עליהם באומרו: "הן הֵנָה היו לבני-ישראל בדבר בלעם". כלומר, הן שגרמו תקלה גדולה לעם-ישראל, בעקבות דברי בלעם. מה הכוונה "בדבר בלעם"? רש"י מביא מדברי חז"ל, שבלעם יעץ למדיינים עצה איך לפגוע בעם-ישראל: "אמר להם, אפילו אתם מכניסים כל המוֹנוֹת [=המוני אדם] שבעולם, אין אתם יכולים להם". ואז יעץ להם עצה: "בואו ואשיאכם עצה. אלוקיכם של אלו שונא זימה הוא". בלעם המליץ להם להחטיא את בני-ישראל על-ידי נשות מדיין ובנותיהם.
הביטוי "בואו ואשיאכם עצה" משמעו, שבלעם קרא להם להתקרב אליו כדי שיוכל לומר להם סוד, בחשאיות. מדוע היה כאן צורך בחשאיות? הדבר נבע מכך שבני-ישראל עמדו אז בדרגה רוחנית גבוהה. הם נהגו בצניעות ונזהרו מלהיכשל בחטאים. איך קרה הדבר שרבים כל-כך נכשלו בחטא, עד שהתורה מספרת שבמגפה שנועדה להעניש את החוטאים מתו עשרים וארבעה אלף איש? אלא שהדבר קרה בגלל העצה החשאית של בלעם.
בלעם ידע שבמצב רגיל לא יוכל לפתות את בני-ישראל לחטוא עם בנות מדיין, ולכן יעץ למדיינים עצה חשאית, שנועדה להפיל את בני-ישראל בפח החטא. כמו שמספרת הגמרא, שבלעם יעץ למדיינים להסוות את מזימתם, ולהציג כלפי חוץ שוק שבו מוכרים כלי פשתן. שם הוכן ליהודים מארב מתוחכם, שבו פותו לשתות יין, ומתוך זה באו לידי חטא. חז"ל מוסיפים ומציינים שהדבר אירע בהמשך לכך "שישראל אוכלים ושותים ושמחים ויוצאים לטייל בשוק". דבר זה עצמו מעורר תמיהה: איך הניחו בני-ישראל לעצמם להתנהג בדרך של "אוכלים ושותים ושמחים ויוצאים לטייל בשוק", בין האוהלים של נשי ובנות מדיין?
את התשובה לכך רומז רש"י כשהוא מפנה את הקורא ל'ספרי'. שם מסופר שכשניצחו בני-ישראל את סיחון ועוג הסתערו על הביזה, עד שמרוב שלל התחילו לזרוק רכוש יקר ככלי אין חפץ בו. נוצרה כאן מציאות של "וישמן ישראל", והתוצאה מזה הייתה – "ויבעט", ומזה נבעה ההתנהגות הלא-רצויה שגררה אותם לידי חטא. נמצא אפוא שהמדיינים ובלעם כיוונו את פעולתם לשני יעדים: המדיינים רצו לפגוע בבני-ישראל, ואילו בלעם רצה להכעיס את הקב"ה ("אלוקיהם של אלו שונא זימה"). גם במלחמת מדיין מצאנו את שני ההיבטים הללו: כשהקב"ה ציווה על מלחמת מדיין הדגיש שזו "נקמת בני-ישראל", ואילו כשמשה רבנו מסר את הציווי אמר: "לתת נקמת ה' במדיין". כי אכן זו הייתה נקמה כפולה – גם "נקמת ה'" וגם "נקמת בני-ישראל". (לקוטי שיחות)

באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*