פרשת כי תצא
חכמים המה להרע:
"לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו" (דברים כד' טז')
בין כתבי ר' האי גאון (בתשובות סימן יג', מתקופת הגאונים חי לפני למעלה מאלף שנים) מצוי סיפור הנראה עממי, אך עומק גדול טמון בו). נספר זאת בלשון עכשווית.
כה דבריו – האריה מלך החיות התהלך לו רעב ביער, זה כמה שעות הוא מנסה לתור אחר טרף קל אך ללא הצלחה. לפתע הוא פוגש את יועצו הנאמן השועל, ומתוך מי שחשב רק על בטנו, אמר לו שיש לו זמן קצר בו הוא יכול להיות עם עצמו בטרם ישמש כארוחת הצהריים של מלכו.
השועל לא הרפה לחשוב ולתכנן מהלכים גם כשנראה כי אבדה תקוותו, והוא ביקש מהאריה תן לי רשות לערוך סיבוב קצר ביער קודם לכן. האריה הסכים, לא לפני שהזהיר אותו שבמידה ויברח, הוא יצטער על כך. השועל התחייב לחזור בזמן המיועד, ויצא לדרכו לסיבוב ביער. לאחר רבע שעה הוא רואה אדם שיושב לו על בול עץ, וסועד את ארוחת הצהריים שלו בנחת. מיד רץ כנשוך נחש לאריה לעדכן אותו בבשורה, עם נימוק משכנע שחבל שיאכל אותו הרי הוא דל בשר, עדיף לו לאכול את אותו אדם שהיה בעל בשר, ובכך יזכה לארוחה דשנה שלא מזדמנת בכל יום.
אמר האריה פוחד אני מתפילתו של זה, שלא אכשל בניסיון הציד. אמר לו השועל מלכי אל דאגה, גם אם תתקבל תפילתו אין לך מה לחוש, כיון שהעונש במידה ויהיה, לא יושת עליך ולא על בנך, אולי הכי הרבה על בן בנך. אבל בכל אופן כדאי שנזדרז שהטרף לא יחמוק מאתנו. האריה השתכנע, ויחדיו התקדמו השניים לכיוון המדובר.
בעוד האריה מתכנן מהיכן לקפוץ עליו בצורה המיטבית ביותר, תוך כדי שהוא מתקרב בדממה לעבר האיש, הוא מוצא את עצמו נופל לבור עמוק שהיה מוסווה. הציץ עליו השועל מלמעלה, והאריה שכעת הבין לאיזו מלכודת הוא נכנס, זעם על השועל ואמר לו בכעס, הרי אמרת לי שלא איענש. ענה לו השועל, כנראה עונש זה רבץ הוא על סבך ואתה בתור נכדו משלם כעת את המחיר. שאל אותו האריה "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה"? ענה לו השועל ולמה לא חשבת על כך מלכתחילה. ומסיים ר' האי גאון "כמה מוסר יש במשל זה".
הרב דסלר זצ"ל (מכמ"א ח"ד עמ' 305-306) תמה – וכי זו תורתו של ר' האי גאון שחבריו הגאונים היו מכנים אותו גאון סתם מרוב גדלותו, ועוד שהתמנה להיות ראש ישיבה בדור הגאונים בהיותו בן יג' שנה בלבד, לכאורה הסיפור נראה מוסר השכל נחמד לילדים ותו לא. אלא שוודאי מוכח שיש כאן עומק המסתתר, ואותו מגלה לנו הר' דסלר זצ"ל.
גם אם ניקח את החכם הגדול ביותר, ברגע שהתאווה תתגבר עליו, לא די שחכמתו לא תציל אותו מליפול בים התאווה, אלא הוא ישתמש בחכמתו כדי להטעות אחרים אחריו, ובמטרה שיאמינו כי גם טיפשותו וסכלותו חכמה היא.
הרי לנו כי יכול אדם שיהיה גדול ועצום, וברגע של הליכה עיוורת אחר תאווה כזו או אחרת, כל גדלותו וחכמתו נהפכים למשתפי פעולה כדי להוציא את תאוותו אל הפועל, וזה פעמים רבות כרוך באיבוד המדרגה ובביזיון עצום.
לפי זה מבאר שם הרב דסלר זצ"ל – כיצד קורח הצליח לסחוף אחריו ראשי סנהדרין, ועוד רבים מדור מקבלי התורה, הרי לא היו אלו אנשים פשוטים, הם היו נוכחים פיזית במצרים וחוו על גופם את השעבוד, כמו כן הם ראו את יד ה' הגדולה, ויותר מאוחר במעמד הר סיני שמעו שם את בורא עולם בכבודו ובעצמו, וראו את משה עולה ויורד מן ההר ושתי לוחות הברית בידו, כיצד אם כן הגיעו למצב בו נהו אחר קורח בכל מחיר. אפשר עוד להבין שהאספסוף טעו והטעו, אולם כיצד ראשי העם ענקי עולם בתורה ויראה, נפלו למצב שכזה?
אולם לאור הנ"ל מובן היטב – ככל שאדם גדול ומבין יותר, אם הוא נופל לתאווה הרי הוא מגייס את כל הידיעות והחכמות שלו כדי להצדיק את דרכו, גם אם היא מוטעית. אם נרצה לתמצת, נאמר זאת כך "נפילה לחיק התאווה, מגייסת את החכמה והגדלות שיהיו בשירות היצר הרע וחבורתו".
וכבר אמר הגאון מוילנא זצ"ל על הפסוק (בראשית ד' ז') "לפתח חטאת רובץ", היצר הרע ממתין ומייחל לרגע בו האדם מצדו יפתח פתח לכניסת הרע, שכן כל זמן שהרע עומד מבחוץ אין הוא יכול לשלוט על האדם, אולם ברגע שיפתח האדם אפילו פתח צר כסדק, הוא כבר ישים את רגלו, וזה עניין של זמן עד שהאדם נהיה ממוביל למובל וכדי ביזיון וקצף.
ברפואה יש שתי גישות מקבילות ומנוגדות זה לזה, שדרכיהן לעולם לא ייפגשו. יש את הרפואה הקונבנציונאלית המקובלת, שם כשיש חולי נותנים תרופות שלא פותרות את הבעיות משורשן, אלא הטיפול הוא רק בסימפטומים היינו בתסמינים. לעומת זאת יש את הרפואה שמטפלת בבעיות משורשן, לא להסתפק באבחון החולי או הדלקת וזהו, אלא לנסות להבין מה עומד מאחוריהם. איפה הבעיה השורשית שגורמת לחולי להתפתח. אבחון שכזה הוא הרבה יותר רציני ומעמיק. יש מושג נוסף הנקרא רפואה מונעת, שם האדם מסגל אורח חיים נכון כדי לא להגיע למצב של חולי כזה או אחר.
ואם הדבר כך בחולי הגוף, על אחת כמה וכמה בחולי הנפש, כפי שהרמב"ם (שמונה פרקים) מגדיר את המידות הרעות כחולי נפש (לא כמקובל היום שהכוונה לבעיות פיסיכיאטריות). וככל שנעסוק במניעה והתרחקות, ייקל עלינו להמלט ממכמורות היצר.
הרב מיכאל מירון הי"ו מלוד
