ראש השנה
״אתם נצכים היום כולכם…״
היום, כ׳ בזוה״ק הנו ראש השנה, כולנו עומדים לפני השופט הגדול במשפט הגדול ביותר בשנה. מ״חוטב עציך ועד שואב מימיך״ – רמז לסך ימי הדין, מט״ו באב ועד הושענא רבא (יום ניסוך המים).
בתנחומא מסופר, כשרב אסי עמד להפטר מן העולם, מצאוהו בוכה, אמרו לו, הרב מה קרה, יש תלמידים שלא העמדת, יש מצוה שלא קיימת, יש תורה שלא לימדת, הרי דינים לא קיבלת על עצמך, כי רצית ללמוד אך ורק תורה, אמר להם על זה דאב ליבי, מפחד אני שמא אענש על כך ביום הדין שהיו לי הכוחות לדון את עם ישראל ולא ניצלתים לשם כך.
הגמ׳ מספרת על ר״א הגדול שהיה חולה ובאו תלמידיו לבקרו, אמר להם, מדוע באתם, אמרו לו לבקר חולים, אמר להם ומדוע עד עכשיו לא הגעתם, א״ל לא היה לנו פנאי, א״ל תמה אני אם לא תמותו מיתת עצמכם, שאל אותו ר״ע ומה עם מיתתי, א״ל שלך קשה משלהם, כי ליבך פתוח כאולם, אם היית משמשני, היית יכול להגיע לרמה גדולה יותר.
כולם רועדים מפחד ביום הדין וכמ״ש דוד המלך ע״ה ״סמר מפחדך בשרי ממשפטיך יראתי״, וכמו שהדין אומר שאין אומרים הלל בר״ה, דהרי מלך יושב על כסא דין, מה לנו ולשירה?!
הרב דסלר כותב שכדי להגיע לאימה ויראה מיום הדין, על האדם לחשוב מחשבה פשוטה והיא, הסתכל מה אירע השנה, ותפנים ללבך ההבנה שכל זה נגזר בר״ה הקודם ויסמרו שערותיך.
הרב גלניסקי שליט״א סיפר פעם, שפעם כשהיה גר ברח׳ הרב קוק, היה גר בשכנותו, ראש מפלגת העבודה של ב״ב (היה דבר כזה פעם) והוא היה אפיקורס גדול, מעולם לא היה מתפלל ומברך או שומר שבת – כלום!. ופ״א ראהו במרפסת, מתעטף בציצית ומניח תפילין, שאלו, מה זה ועל מה זה?! א״ל, הייתי אצל הרופא, היו לי כאבי בטן והרופא הפחידני בכל מיני השערות, ובסוף אמר לי – ה׳ יעזור! כשחזרתי הביתה, אמרתי אם כך, בוא נתפלל ואולי באמת ה׳ יעזור. שמח הרב שמחה גדולה, הרים עיניו לשמים ואמר, הקב״ה, תראה איך בניך אוהבים אותך, הדבר היחיד שחסר להם זה כאבי בטן, רק תביא להם והכל יהיה בסדר, הם יהיו דבוקים אליך.
וזו המטרה של השופר.
שואלת הגמ׳ מאי טעמא דשופר, עונה הגמ׳ ״דרחמנא אמר תקעו״. ואעפי״כ כ׳ הרמב״ם, אעפ״י שהכתוב אומר תקעו, רמז יש בדבר, דרחמנא ליבא בעי, ורוצה הוא לעוררנו בתקיעת השופר, דהרי ר״ת שופר ״שורש פרה ראש ולענה״, המטרה של השופר היא כדי לעקור את השורש הרע בתוכנו, אך מטרתו היא גם להפחיד את האדם.
עוד כ׳ המהר״ם שיף, מהי מטרת 100 התקיעות, כנגד 100 הקללות שנזכרו בפרשת ״כי תבוא״ כמו שביארתי שם וזש״כ ג״כ ״חצי אכלה בם״, חץ – גימטריא 98. אך כ׳ המהר״ם שיף הטוב ביותר הוא ״תחת גערה במבין מחכות כסיל 100״. אעפי״כ אומר הקב״ה, הטוב ביותר, הוא הבינו והשכילו מדוע יבוא זה אליכם והזהה לפני שיבואו 100 המכות. וי״א ד – 100 הקללות הם כנגד 100 פעיות שפועה היולדת בזמן שיושבת על המשבר, צ״ט למיתה וא׳ לחיים, וזש״כ ״היום הרת עולם״, העולם יושב כמו במשבר, כמו בשעת לידה, אם לדין או לחסד, לחיים או למיתה.
ועוד ממשיך ה״משך חכמה״, דיום זה הנו כפעם הראשונה שאשה יולדת, דהרי לידה ראשונה הנה הקשה והמפחידה ביותר, אך לאחר ר״ה, כשסיימנוהו בשלום, השמחה גדולה ביותר. הכיצד ניתן להגיע לרמה כזאת של פחד בר״ה. הרי האדם הרגיל בר״ה אוכל רימונים ותאנים וקצת רוביא וגזר, תוקעים קצת בשופר, יום מאוד נחמד, אפשר אפילו לעשות ר״ה ברמדה – י״ם.
וכן אומר הטור דר״ה הנו יום טוב, מברכים שהחיינו בקידוש בשני הימים, אך בא הקב״ה, וחכמינו ז״ל ונתנו לנו איתותים בתפילה, וכן כתוב שם ג״פ ״ובכן״, ובכן תן פחדך, ובכן תן כבוד… ומהו פירוש המילה ״ובכן״ – אז… שואל הטור א״כ כתוב אז, ועונה, דהמילה ״ובכן״ מופיעה פ״א בתנ״ך, היכן, כאשר אסתר אומרת למרדכי שללכת לאחשורוש א״א ״לא נקראתי למלך זה 30 יום… ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי״, וכן אצלנו, אם אדם לא מתכונן 30 יום לפני, לבוא אל המלך, מר״ח אלול, אם הוא בא אשר לא כדת, תדע לך, וכאשר אבדתי אבדתי.
המשנה במס׳ ר״ה אומרת שכולם עוברים לפני הקב״ה כבני מרון. מהו כבני מרון. אומרת הגמ׳ כבני אמרנא. שואל הרב אלישיב, דוקא כבשים עוברים אחד אחד, אפשר גם לספור מטבעות, לקשור כפתורים?! אלא, כאן מדובר כבני אמרנא, הרי העשירי מקבל מכה, אך ממשיך אח״כ לאכול עשב.
אומר הקב״ה לאדם – שים לב! קיבלת מכה – תחשוב, תתבונן למה! אל תמשיך לאכול ולשתות כאילו הכל כרגיל, אל תחשוב שהכל ימשיך להיות טוב, אולי עוד שבוע אתה עולה עם משאית לי״ם!
הפירוש השני כמעלות חורון, ומה כאן, זהו הר מאוד מפותל, שאם זזים צעד לא נכון, נופלים לתהום והפשט מובן.
הפירוש השלישי, כחיילות בית דוד, כמו שהסברתי ברישא. כל הביאורים האלה הנם כדי להפחיד את האדם.
הסברנו קודם, שתוקעים 100 קולות כנגד 100 יבבות שיבבה אם סיסרא זהו האדם וזהו אופיו, אדישות, שגרה, אטימות. אדם בוטח בעצמו, בחסכונותיו, בחיים הטובים שהוא חי כעת. הוא אומר לקב׳׳ה, אתה פותח, ספרי חיים וספרי מתים, את שלי נא אל תפתח, הכל טוב אצלי ושימשיך להיות טוב.
הזכרנו כבר קודם שהרב דסלר כ׳ שמאורעות השנה שעברה, מי שמתבונן בהם מבין כמה הקב״ה יכול. כדוג׳ בשנת תשס״ט(לפני כשלוש שנים) היה הרי מבצע ״עופרת יצוקה״ וכל אזרחי הדרום עקרו ממקומם למרכז הארץ מפחד הטילים וכו'…
שאלנו לאדם אתה זוכר מתי היה המבצע הזה, חצי שנה אח״כ, הוא אומר, לפני 3 שנים, אמרתי לו, אולי 4 שנים, אולי 100 שנה, אדוני תתעורר, זה סה״כ היה בחורף שעבר. הכיצד שכחת כבר. זהו האדם, שוכח הכל מהר, את צרותיו, את כאביו וממשיך בשגרתו, ללא לחשוב, ללא לנסות להשתנות!
וזהו מה שאומר ר׳ אמנון ממגנצא ״נורא ואיום״! פחד פחדים היום הזה, הוא לא ניתן כדי לאכול רימונים ותאנים. אומר הגאון מוילנא, אומרים אנו בתפילה ״ותתן לנו ה׳ אלוקינו באהבה את יום הזכרון הזה״, איזה אהבה, שואלים אנו, האם אין אדם שלא היה שמח שכל הימים האלה היו מדלגים עליהם מיד לחג הסוכות, לריקודים, לשמחה, לבית השואבה. אלא אומר הגאון, האם מצאנו פעם שופט שאומר לנאשם, תשמע, אתם אשם, אך יש לי פתרון בשבילך, אני מאוד אוהב לשמוע קולות של שופר, אם תתקע לי 100 פעם בשופר, אציל אותך. כך אומר הקב״ה לבני ישראל, ולכן שייך לומר באהבה.
מדוע תוקעים אנו בשופר של איל, ידוע מה שאומר המדרש, כ׳ בספר בראשית ״ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים ניסה את אברהם״, אחר אלו דברים? אומר המדרש, כל השנה מסתבכים בני ישראל בצרות ועבירות וכו', אחר כל זה, אם בני ישראל יתקעו בשופר של איל, כמו האיל של הסיפור עם יצחק, יעביר אותנו הקב: ה מכסא דין לכסא רחמים.
וזש״כ ״אשרי העם יודעי תרועה״, מהו הפירוש ״יודעי תרועה״, האם הגויים לא יודעים לתקוע בשופר, אלא עונה המדרש, עם ישראל יודע לפתות את הקב״ה דרך השופר.
וזהו מה שאמר בלעם לבלק: "כי ה׳ אלוקיו עמו ותרועת מלך בו". בגלל שבני ישראל יודעים לפתות את אלוקיהם בשופר, ה׳ אלוקים עמם, בגלל שבני ישראל מתבוננים בעבירותיהם, בעצם, ה׳ אלוקים עמו.
וכן מסביר ר׳ יהונתן אייבשיץ, דהמלאכים בשמים חיל ופחד יאחזון, עד שבני ישראל תוקעים בשופר, ואז הוא מתאר, האש דועכת, רוחות זועפות, והמלאכים מתחילים לשיר ולומר "אשרי העם יודעי תרועה", ולכן אומר ר׳ יהונתן אייבשיץ, דמי שמאריך בתפילת השחר חוטא הוא, דהרי כולם בשמים רועדים והקב״ה יושב על כסא דין ושטויות החזנים (לשון שלו), מעכבות את הדין להפכו לרחמים, ח״ו. שיאריכו בתפילתו הבאות!.
ה׳ יזכנו בשנה טובה ובשורות טובות לכל עם ישראל.
הרב אילן שמילה – לוד
