פרשת כי תצא
בשנות ה-70 היתה עלייה המונית של יהדות גיאורגיה לישראל. מיותר לציין עד כמה נשמרה השבת, הכשרות, טהרת המשפחה והמצוות בגיאורגיה. זה הגיע למימדים של מסירות נפש בל תתואר. והנה פתאום, הגיעו ארצה והחל גל קליטת עובדים לרשות שדות התעופה, לנמל, בתי זיקוק, למפעלי ענק וכו וכו. לעבודה מהסוג הזה היו הטבות סוציאליות. התגמול היה הולם, אנשים התחילו להרוויח כסף. אבל העבודה במשמרות הצריכה לעבוד בשבת. באותם השנים הדבר הגיע לידי עימות חריף עם הממשלה אודות נושא שמירת השבת, אבל הדבר נפל על אוזניים ערלות. זה מה יש. רוצה תקח ,לא רוצה, תשאר רעב.
קל לנו לשפוט את המציאות. אך במציאות הנעה בקצב שינויים כה מהיר, במציאות המשלה את רובנו המכריע בה עלינו לגלות מי הראש ואיפה הלב, מה עושות הרגליים ומי שולט במי, למה בדיוק התכוונת ולמה לצערנו בדרך, זה לא תמיד קרה כפי שרצינו. ולכן עלינו לפתח את כל התכונות והכישורים הנדרשים לשליטה במציאות בתנאים של קדושה וזה לא כל כך פשוט ליישום. כי רק כך תוכל ליצור משמעות לחייך.
על אבותינו אפשר לומר הרבה. אבל, ללא צל של ספק, כולם באו ארצה כי רצו את ירושלים, כולם רצו להגאל, כולם ביקשו להגיע לימות המשיח, למרות שלא תמיד הבינו את כל הפרטים והמשמעות של ארץ ישראל. אבל, חכם רפאל אמר עולים ארצה, אז עולים ואח״כ נשאל שאלות. אבותינו היו אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, אנשי מסחר, אנשי תורה, אבל לא איבדו את זהותם לא בלבוש, לא באוכל, ולא במעשים.
אדם יכול לעשות חטאים נוראיים ורגע לאחר המעשה הוא לא מפסיק להתחרט, לבכות ולהצטער על מה שעשה ואיך שעשה. ואני שאלה, עד מתי נמשיך במסלול אנחנו משליכים את האחריות במקום שנקח אחריות.
מצד אחד, הוא נוהג כרשע ומלא בחרטות. מצד שני הוא חבוש. ליבו אינו ברשותו, הוא לא ממש מודע לעצמו, יש לו לב טוב אבל הוא צריך עזרה. הוא צריך מודעות. כולנו צריכים מודעות, כי ללא מודעות לא ניתן לממש את המשמעות שבגינה אנחנו קיימים. כל ספר דברים מטרתו היא להוביל מודעות נעלית יותר כדי ליצור משמעות נצחית לחיינו כאן בעולם הזה.
הרבה מאד אנשים זוכים להתקרב אל הבורא בלא מעט דרכים, ב״ה. אחד הטעויות החמורות שעושים בני האדם הוא, ללבוש שחור לבן, להתנזר מהעולם ולעזוב את מקום עבודתם והם בטוחים שזה יביא את גאולתם. לצערי הרב משפחות רבות התפרקו בגלל טעויות שכאלה. התנזרות היא רק שלב במימוש התכלית. אמנם יהודי צריך לקדש את עצמו במותר לו, אבל המטרה היא להתנזר ממה שמונע ממך לעבוד את ה׳ ולא להתנזר מהעולם, כי לא זו דרכה של יהדות. הנצרות ביסודה מבוססת על סיגופים, האיסלאם מבוסס על כניעה והיהדות מבוססת על עונג.
הרבי מלובביץ תמיד רצה שהאדם יכניס קדושה בכלים שיצר, בתכונותיו ובכישורים שפיתח. אתה עו״ד? במקום לעסוק בתביעות, ולהפיל תיקים, לך תגשר בין בני זוג, בין שותפים וכו. אתה מנכ״ל? בוא תראה לכולם איך יהודי שומר תורה ומצוות מקדש את עצמו בחברה הטרוגנית. הרי אין חכמה יותר נעלית מהתורה ואין דרך ארץ יותר נלמדת מהתורה. אז למה אנחנו עדיין מצטטים את הגוים ולא יודעים לחיות יהדות פרקטית?
אתה לא במקרה עובד במקום עבודתך. הקב״ה שם אותך שם כדי שתפתח את כל הכישורים והתכונות הנדרשים בסור מרע ועשה טוב, מחד. אבל זה רק שלב א׳. בשלב השני, עליך ליצור משמעות במקום עבודתך להאיר את סביבתך מתוך פנימיות התורה, שיורגש בפני כולם שעומד לפניהם איש שיראתו קודמת לחכמתו, איש יקר שיש מה לשאוב ממנו. זה הניסיון חברים. אנחנו נבחנים על ה-איך ולא רק על ה-מה, אבל חייבים לדעת למה, כדי לזכות ולממש חיים של משמעות.
אלו הנמצאים בישיבה, נמצאים בתנאי מעבדה. יש אחרים שדוגלים בגישה, שמכיוון שאתה לא מספיק חזק, אז אל תלך למקום שעלול להכשיל אותך. אבל, אם באמת אתה מונח בתורה ואם באמת פניך מועדות לקדושה אתה משפיע ולא מושפע. אז מי שמחובר למעלה, לא נופל למטה. ואם נפלת, דע לך כי אתה תעלה גבוה יותר. כי למרות הקשיים והנפילות, אתה יהודי, מניח תפילין, מקפיד על עשיית רצון ה׳ מתוך כוונה אמיתית לשמה. כשהקב״ה יושב אצלך בתודעה, גם אם זה 5% מכל הזמן שלך, זאת זכות שאין לשער.
הרבה אנשים שואלים, איך אותו שינוי קטן שעשית ועבדת על מידותיך בסור מרע ובעשה טוב, יוצר הבדל כזה גדול באישיות שלך, עד כדי כך שאתה ממש לא אותו אדם. יהודי צריך לדעת שכדי להחדיר משמעות לחייו, יש צורך בירידה לפרטים. בוודאי בניתוח פרופיל אישיותי כה המורכב כאדם.
לפני למעלה מעשור שאל אותי ר׳ משה אטל ז״ל שאלה שלא אשכח לעולם. ״דויד, יום אחד יבוא חתן לביתך וירצה לבקש את ידה של בתך, כיצד תדע אם הוא ראוי?״ הסברתי שאשאל עליו, על חבריו, אודות הוריו וכו. והוא הסביר לי, דויד, כל זה נחמד וחשוב. אבל, איך תדע אתה שהוא באמת ראוי? איך אתה בקלות יכול לזהות את הפרופיל האישיותי במדויק? אני לא יודע, אמרתי.
תבקש ממנו שיתאר לך את כל מה שהוא עושה מהרגע שהוא קם ועד לרגע שהוא מניח את הראש על הכר. ככל שתדע יותר פרטים על מעשיו בכל יום, בימים טובים ועוד, מהר מאד תגלה במי מדובר. אם תחבר את רצף הפעולות היומיומיות שלו, תגלה את כל הפרופילים האישיותיים ולבסוף תגלה את האישיות. כי מעשי ידיך, המה יכוננוך.
פרשת כי תצא מתארת סדרה של מקרים בהם עליך לפתח כלפיהם מודעות ורגישות רחבים מאד אודות רצונך לחיות חיים של משמעות. כשאתה רוצה לדבר, תשתוק. וכשאתה רוצה לשתוק, רק אז תדבר. זאת הכרזת מלחמה, כי אתה יוצא נגד הרצונות עצמיים שלך ונגד תפיסת עולמך. וכל אחד יודע איפה התכונות שלו טעונות שיפור. אם במשמעות רצונך, תקח החלטה אחת ותדבק בה. וכל שנה תיצור עוד שינוי עד 120 שינויים שעליך לבצע כדי לזכות להיות, איש האלוקים.
חברים, מלחמה שכזו איננה חובה. אבל אם אתה כבר כאן, אז להלן התנאים. כי אין צער יותר גדול בו האדם מגיע לגיל שבו הוא הופך לפחות רלוונטי ואז הוא שוב חוזר ומתחרט, כי הוא גילה שחייו היו חסרי משמעות כלפי נצחיות החיים.
ר' דוד בוטראשוילי הי"ו מאשדוד
