פרשת בשלח
"וחמושים עלו בני ישראל"
שרבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה חתן צעיר, הוא התגורר אצל חותנו שהיה ידוע כבעל אכסניה של תורה. הוא ארח תחתיו גדולות בעולם, כמו הפרי מגדים ועוד.
יום אחד נסע רבי לוי יצחק אלא רבא שלו, רבי שמעלקא, וביחד הם נסעו למגיד ממזריטש, גדול תלמידי הבעל שם טוב. כשהוא חזר, שאל אותו חמיו : נו רבי לוי יצחק למה נסעת? חסר לך כאן ספרים?! אמר לו רבי לוי יצחק: לא אבל שם למדתי שיש בורא לעולם. חמיו המום, הוא לוקח את החתן המטבח ושואלת המשרתת: את מאמינה שיש בורא לעולם?
ודאי שאני מאמינה בבורא עולם! ענתה. אמר לו חמיו: בשביל זה נסעת למרחקים!? אמר לו החתן: היא אומרת, אבל אני חי את בורא העולם.
מכת דם-כתוב במדרש שהמצרי והיהודי היו שותים בכוס אחת בשתי קשיות. בקשית של המצרי, מוחמד, יוצא… דם! בקשית של היהודי, מוישלה, יוצא פפסי, ספרייט לימונדה… ריבונו של עולם!
וחמושים עלו בני ישראל, רק אחד מחמישה יצא ממצרים.
ורש"י ביחזקאל מביא אחד מחמישים, ויש אומרים אחד מחמש מאות… חמישית מכלל ישראל יצאו ממצרים… פחד פחדים! אבל איך? איך לא הפכו כל היהודים לבעלי תשובה?! אתה רואה כאילו נפלאות, איך אפשר להבין את זה!?
התשובה היא שהם לא היו חילונים. גם פרעה היה מאמין, הוא אומר על יוסף איש אשר רוח אלוקים בו. אבל האמונה מחייבת לשחרר כוח אדם, מיד הוא שוכח… לא ידעתי את השם!
אומר הרמב"ם, לכל אחד מאיתנו יש פירעון קטן בלב. גם אנחנו עוצמים עיניים קשה זה מחייב אותנו.
אנחנו כל היום מדברים אמונה, רוצים לחשוב שאנחנו מאמינים, אבל אפילו לפרגן השני איננו יכולים…
גם זה שלומד כל היום שער הביטחון, שמצאו אותו בחברת ביטוח, טען להגנתו נקודתיים ודי ביטחון, אבל זה ליתר בטחון…
אמר רבי לוי יצחק לשובר שלא: אתה מדבר הרבה, אבל ליישם זו פרשה אחרת לגמרי!
אמרו רבותינו בגמרא: גדול הנאמר במושה ואהרון יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתוב: ואנוכי עפר ואפר, ואילו במושה ואהרון כתוב: ואנחנו מה.
ובמה הייתה ענותנותם של משה ואהרון גדולה מישל אברהם אבינו, הלא גם עפר ואפר אותם אינם כלום הסביר רבי מאיר שפירא שפעם אחת ייעודי התפלל ליד הרבי יונתן איבשיץ בהכנעה גדולה בשברון לב כשהגיע לנוסח התפילה עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי זלגו דמעות מעיניו, הרב מאד התפעל לאחר מכן העלה אותו הגבאי לתורה אך לא לעליה החשובה ואותו יהודי התפרץ על הגבאי בזעם והחל מחרף ומגדף נגש אליו הרב ואמר לו והלא לפני רגע השפלת את עצמך עד עפר? ענה לו אותו היהודי כלפי השם אני עפר אבל כלפי הגבאי הזה … מי הוא בכלל? זהו ההבדל אברהם אבינו אמר אנוכי עפר ואפר כלפי הקדוש ברוך הוא אבל משה ואהרון הם אמרו זאת כלפי פשוטי העם שהתלוננו הם הנמיכו עצמם יותר מעפר
פעם נסע רבי ישראל מסלנט ברכבת לרב לא היו משמשים ולא בגדים יקרים הוא היה נראה כאחד מפשוטי העם בקרון ישב אברך צעיר שנגש לרב וביקש ממנו לכבות את הסיגריה על אף שבאותו קרון היה שלט גדול שמותר לעשן כיבה הרב את הסיגריה לבקשת האברך
חולפות כמה דקות ואותו אברך מרגיש קרירות בגופו וכיון שהיה נראה לו שהרב הוא זה שפתח את החלון החל לצעוק עליו בעזות מצח ודרש שהיסגור את החלון קם ר ישראל בענונותו וסגר את החלון על אף שמעולם לא פתחו במשך כל הדרך הציג אותו אברך לרב והרב מקבל הכל בשתיקה והכנעה הרכבת הגיע לווילנה וקהל עצום כבר ממתין ורבי ישראל ברציף כדי לזכות לראות את אור פניו הקדושות רק עכשיו הבינה אברך מה גדלה חטאתו בכך שהטריד את הנוסע וחשש מאוד מיקפידתו של הצדיק, ניגש אברך בחשאי לאכסנייתו של הרב כדי לבקש את סליחתו אך עוד בטרם פתח את פיו קיבלו הרב בסדר פנים יפות ושאל בישלומו ולשם מה הגיע לעיר וילנא האברך סיפר שמטרתו הייתה לקבל סמיכה להלכות שחיטה ובא לכאן כדי להיבחן ולקבל תעודת שוחט לתדהמתו של האברך הבטיח לו הרב שהוא אישית ידאג לו לכל זה דאג הרב לסדר לו תלמיד חכם שילמד אותו את ההלכות על בוריים עד שעבר את הבחינות וקיבל תעודת שחיטה מדרגה כזו שאדם עוזר וסומך למי שהציק לא וחרף אותו כאילו הוא ידידו הטוב משכבר הימים יכולה לנבוע אך ורק מלב זך וטהור של יהודי שעבד על מידת הענווה והכניע את לבו באמת אנו בניו של אברהם אבינו יכולים להגיע לדרגה כזו להחשיב את עצמנו כעפר ואפר אבל אומות העולם אינם יכולים להגיע לזה מפני שאין להם מקור טהור לשאוב ממנו את הענווה כפי שיש לנו ולכן הבסיס שעליו מונחת התורה היא מידת הענווה.
יזכנו ה' יתב' לזכות למידת הענווה וממנה נזכה לשפע וברכה.
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
