פרשת נח
הפרשה פותחת בפסוק "אלה תולדת נח, נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלוקים התהלך נח" (ו- ט) הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף שואל, מדוע הוזכר בפסוק נח שלוש פעמים? התורה היתה צריכה לכתוב 'אלה תולדת נח איש צדיק תמים היה בדרתיו, את האלוקים התהלך', מתרץ הרב זצ"ל בספרו 'קול יהודה', שלעיתים יש לאדם התנגשות בין נח למקום לבין נח לבריות, כיצד? כשרוצה אדם להיות נח לבריות, זה בא על חשבון נח למקום, ולעיתים כשרוצה אדם להיות נח למקום, זה יבוא על חשבון נח לבריות.
אומר הרב צדקה זצ"ל באה התורה ומשבחת את נח, "את האלוקים התהלך נח", כשהיה לנח התנגשות בין נח לבריות לבין נח למקום, עזב נח את נח לבריות, ובחר בנח למקום. וכמובן שהטוב ביותר זה השילוב של נח למקום עם נח לבריות.
בהמשך הפרשה כותבת התורה "ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם" (ט-כג). אומר רש"י – אין כתוב ויקחו, אלה ויקח, מלמד על שם שנתאמץ במצווה יותר מיפת, בכיסוי אביהם ששכב בביזיון, ובזכות זה זכה לשכר שקיבלו זרעו, מצוות טלית ומצוות ציצית.
חז"ל במדרש ויקרא רבא מביאים, שעשרה שמות היו למשה, ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח, טוביה, שמעיה, אבל לדורות הונצח השם משה ומדוע? כשראתה בתיה בת פרעה את התיבה כתוב "ותשלח את אמתה" (שמות ב-ה) שהתאמצה בתיה למשות את משה מהיאור, ולכן קרוי שמו של משה על שם המאמץ "כי מן המים משיתהו" (שמות ב-י).
אהרן הכהן בנו הבכור של גדול הדור, עמרם, היה מנהיגם של ישראל במצרים במשך שמונים שנה, אם היו שואלים, מה היה הדבר החשוב ביותר בחייו של אהרן? התשובה היתה אוהב שלום ורודף שלום, שימש ככהן גדול, הנהיג את עם ישראל במצרים.
אך כשהתורה באה לשבח את אהרן הכהן, היא מדגישה את קבלת הפנים של אהרן למשה כשהגיע למצרים לגאול את עם ישראל, כשמשה נתבקש מהקב"ה לצאת לשליחות במצרים, חשש שאהרן אחיו יפגע, אמר לו הקב"ה אל תחשוש, כותב רש"י – לא שאתה סבור שיהיה מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה, אלא והנה הוא יוצא לקראתך "וראך ושמח בלבו" (שמות ד-יד) ומה זכה אהרן? לאבני החושן שהיו נתונים על לבו.
המשנה בפרקי אבות, בסוף פרק ה – כותבת "בן הא הא אומר, לפום צערא אגרא" אומר רבי עובדיה מברטנורא – כפי רוב הצער שאתה סובל בלימוד התורה ובעשיית מצוות, כן יהיה שכרך מרובה (אבות ה-כד).
בספר "רזין דאורייתא" מובא מעשה בשם האוהב ישראל מאפטה זי"ע על עני מרוד שלא יכל לראות את סבל משפחתו, הרעבים ללחם, ונאלץ לכתת רגליו, כדי להביא טרף לביתו. תוך כדי נדודיו הגיע העני "לארץ החווילה" מקום שחוצבים שם יהלומים, הוא כמובן לא ידע מה זה יהלומים, אבל כשראה בדרכו אבנים מנצנצים אסף והניח בתרמילו, העני שהיה כבר רעב וצמא, החל להרגיש עייפות נוראה וחשב לעצמו, גם עייף וגם רעב ועוד לסחוב אבנים בתרמיל, הוריד את התרמיל הוציא את האבנים המנצנצות שאסף והשליכם לכל עבר. הערב ירד, וברגליים כושלות דפק בדלת הראשונה שראה, כשנפתחה הדלת שאל האיש מה רצונו? אמר לו העני "אנא ממך הכנס אותי לביתך אני עומד להתמוטט" אמר לו האיש, להכניס אותך לביתי בשמחה, אבל אין ברשותי מה להגיש לך לאכול, גם אני עני מרוד, אבל אם יש ברשותך כמה פרוטות, לא רחוק מכאן גר אופה הכפר, ואפשר להשיג אצלו כמה פרוסות לחם, להשביע את רעבונך. אמר לו העני, כסף אין לי אבל נשארו בתרמילי כמה אבנים מנצנצות אולי האופה יסכים לקבלם. אמר לו האיש, הראה לי אותם, מסתכל האיש באבנים ואמר לעני, האמת גם אני לא מבין באבנים אלו, אבל בסוף הרחוב מתגורר הצורף, ניגש אליו ונשאל אם יש לאבנים שלך ערך.
ניגשו לצורף והגישו לו את אחד האבנים לבדיקה, מסתכל הצורף באבן ופניו הרצינו, לאחר שבדק ובחן את האבן אמר הצורף לעני, האבן שווה עשרת אלפים דולר! שמע העני והחוויר, ולא הצליח להוציא הגה מפיו. ראה הצורף שהעני שותק, ואומר לו, טוב אתן לך עבור האבן עשרים אלף דולר, העני התחיל להראות סימני מצוקה, ומההלם לא הצליח לומר מילה. אמר לו הצורף, חמישים אלף! גרוש לא יותר… ובאותו רגע כששומע העני את הסכום התעלף… והרי היה ברשותו תרמיל מלא וגדוש באבנים אלו, ומה עשה איתם. השליכם לכל עבר…
אומר בעל האוהב ישראל מאפטה כשנגיע לעולם האמת, ונראה כמה משלם הקב"ה על צחצוח נעליים לכבוד שבת, כמה נבכה, ונכה על ראשנו, ונמרוט שערנו. הרי יכלנו לאסוף ולאגור בלי סוף מצוות בעולם הזה, אבל זלזלנו כי לא ידענו את ערכן. שבת שלום.
ר' אליעזר מושיאשוילי הי"ו אשקלון
לרפואת – יוסף חיים בן בת אל, בלה מלכה בת שמחה, חנה בת מרים, שמחה בת יוכבד, מרים בת חנה.
לזיווג – תמר מרים בת רינה, נחמה אביגיל בת רינה, בנימין בן בלה מלכה, צוריאל בן ר' משה ומננה.
