פרשת יתרו
פרשת השבוע, מדברת על המעמד ההיסטורי של מתן תורה כאשר הקב"ה התגלה במלוא תפארתו לכל עם ישראל, ונתן להם את תורתו, במעמד זה נכרתה הברית הנצחית בין הקב"ה ובני ישראל, נעשה קשר חזק שאי אפשר לנתק אותו בין הקב"ה ובין עם ישראל.
כאשר הקב"ה אומר למשה רבינו את הדברים שעליו לומר לבני ישראל כדי להכין אותם לקבלת התורה, הוא פותח במלים: "כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל" (יתרו יט, ג). מה פשר הכפילות הזאת? לכאורה, "בית יעקב" ו"בני ישראל" הם שני ביטויים שמשמעותם זהה: עם ישראל, שמוצאם מבני יעקב אבינו. אם כך, למה התורה אומרת פעמיים: "תאמר לבית יעקב", ואחר כך שוב: "ותגיד לבני ישראל"?
במכילתא נאמר: "כה תאמר לבית יעקב – אלו הנשים; ותגיד לבני ישראל – אלו האנשים". הנשים נקראות בשם "בית יעקב" ואילו הגברים, האנשים, נקראים בשם "בני ישראל".
וכאן נשאלת השאלה: למה הנשים קודמות בפסוק? למה הקב"ה אומר למשה קודם כל "כה תאמר לבית יעקב" – שהכוונה היא לנשים, ורק אחר כך הוא אומר "ותגיד לבני ישראל" שהכוונה היא לאנשים, לגברים? הרי מי שחייב יותר בלימוד תורה יותר וקיום מצוות הם הגברים, הנשים פטורות מלימוד תורה וממצוות עשה שהזמן גרמא, ואם כן, כאשר באים לתת את התורה והמצוות, לכאורה מי שחשוב ומרכזי יותר הם האנשים, ובהם צריכה הייתה התורה לפתוח, ולמה התחילה דווקא ב"בית יעקב" בנשים?
אחת התשובות לכך היא, על פי הידוע שלפי ההלכה, אם יהודי התחתן חלילה עם גויה לא יהודיה, הרי שהבן או הבת אינם יהודים, אבל אם הצד של האם הוא יהודי – הילד הוא יהודי לכל דבר, לא 'חצי יהודי', אלא 'יהודי שלם', כאשר יש תשעה יהודים ומחפשים עשירי למניין אפשר לצרף ילד זה למניין ללא כל פקפוק. הוא יהודי! כלומר: הקשר היהודי עובר דרך האימא.
ולכך יש רמז בפסוק, נכון אמנם שהאנשים מקיימים יותר מצוות מהנשים, אבל כל זה הם "הפרטים" של המצוות, לנשים יש פחות פרטים של מצוות, אבל לנשים ניתן ה"כלל" של המצוות, היסוד הכללי של היהדות ניתן דווקא לנשים. וכמו בכל עסק, בכל דבר יש חלוקת עבודה, יש את מי שיש לו אחריות כללית, עליו עומד העניין והוא מחזיק את כולו. אמנם בפועל הוא פחות מתעסק ב'פרטים הקטנים', אבל בזכותו קיים הכול. ויש את מי שמתרכז בפועל ועוסק בכל הפרטים והפרטי פרטים, שכל פרט ופרט יסתדר ויצליח אבל הכול עומד על הבסיס הכללי.
כך הדבר בתורה ובמצוות: הנשים קיבלו את היסוד הכללי של התורה, ולכן, היהדות נקבעת לפי האם דווקא, שהיא מעבירה את המהות הכללית של היהדות, לאחר שהאימהות נותנות את היסוד, את עצם היהדות, אז האבות, באים ומשקיעים יותר בפרטים השונים בתוך עולם היהדות, כמו במצווה של "ושיננתם לבניך" וכן "והגדת לבנך" שהם מוטלות על האב דווקא.
אם האב הוא כהן – הבן יהיה כהן; אם האב הוא לוי – הבן יהיה לוי; ואם האב הוא 'ישראל' כך יהיה גם הבן, האב הוא זה שמחלק את הפרטים השונים בתוך עולם היהדות, אבל הקביעה הבסיסית אם הבן הוא יהודי או לא יהודי תלויה באם דווקא.
גם בחיי היום יום של התורה ומצוות, הנשים עסוקות יותר בצד הכללי והשורשי של החזקת עם ישראל. הם מביאות את הילדים לעולם, מגדלות אותן, דואגות לשלום הילדים ולבריאותם כדי שיהיה קיום בסיסי, גם יסודות הבית היהודי כמו כשרות המאכלים וקדושת הבית עומדים על נשי ישראל, ורק לאחר מכן מגיע התפקיד של האנשים, למלא במלוא הדיוק את כל הפרטים של המצוות, לאחר שיש עם ישראל באופן כללי בזכות הנשים, הרי אז האנשים מביאים את פרטי היהדות לשלימותם.
ולכן הקדים הקב"ה "כה תאמר לבית יעקב", כי זה העיקר והשורש שממנו מתחיל הכול, הנשים הם אלו שקיבלו את האחריות על ההמשך הכללי של עם ישראל, של חיי התורה והמצוות, בלעדיהן לא יצליח האיש גם אם ירצה מאוד, ורק אחר כך אמר "ותגיד לבני ישראל", אמירת הפרטים והדקדוקים לאנשים שעיקר תפקידם הוא במילוי ושלימות הפרטים של כל המצוות על כל דקדוקיהן.
הרב אבישי בטאשוילי הי"ו יתרו
