פרשת 'וישב'
תכנית ולא מקרה
במציאות בה אירוע רודף אירוע, וצרות האחרונות משכחות את הראשונות, קשה להבחין כיצד כל זה מתגבש לכלל תכנית אלוקית החותרת לתיקון העולם ולגילוי אורו של משיח. אך נדמה, שאין יותר מתאים מפרשתנו פרשת וישב להמחיש נקודה זו שכל האירועים בסופו של דבר מתחברים לכלל תצריף אחד.
במבט שטחי האירועים בפרשתנו הם הדברים הכי גרועים שהיו יכולים לקרות; משפחת יעקב אבינו -ממנה הגיע עם ישראל- מתפלגת ומתפוררת. האחים נגד יוסף, יוסף עצמו איננו, יעקב שקוע באבלו, יהודה סובל מצרותיו המשפחתיות האישיות, ונדמה שלא יכול להיות יותר גרוע מכך.
אך בפועל, מתחת לפני השטח ישנה יד מכוונת, יד ההשגחה המכוונת את האירועים ומכינה את הקרקע להנהגה החדשה שעתידה להוביל את עם ישראל בגלות מצריים ובכח הנהגה זו גם לצאת בבוא הזמן מגלות מצרים לקבלת התורה על הר סיני. והדברים מפורשים במדרש (רבה ה, א): "ר' שמואל בר נחמן פתח: 'כי אנכי ידעתי את המחשבת אשר אנכי חשב עליכם… לתת לכם אחרית ותקוה' (ירמיה, כ"ט, יא) – שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף; ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו; ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו; ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו; ויהודה היה עסוק ליקח לו אישה; והקב"ה היה עוסק – בורא אורו של מלך המשיח". במילים אחרות: מה שנראה לנו כהתפוררות ושידוד מערכות, הוא למעשה הכנה לגילוי אורו של מלך המשיח, דבר שעתיד להתגלות מאוחר יותר.
המוטיב חוזר על עצמו גם בהפטרה: "הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו. הישאג אריה ביער וטרף אין לו… אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה. כי לא יעשה ה'… דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים" (ג, ג-ז). והדברים באים לידי ביטוי אף בדברי יוסף אל אחיו בהתוודעו אליהם: "ועתה אל תעצבו… כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני א-להים לפניכם… לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה. ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי הא-להים" (בראשית מה, ה-ח). פרשה זו מלמדת שכל האירועים וההתרחשויות בעולם, גם אם בתחילה נראות מפחידות ולא ברור כיצד כל זה משרת את המטרה של 'לתקן עולם במלכות ש-ד-י', בכל זאת, בסופו של דבר העולם צועד לקראת המטרה הזו, ובעתיד הקרוב גם נגלה זאת.
אם בכל זאת נתעקש להבין קצת מדוע באמת התהליך של גאולת מצרים היה צריך להתחיל בצורה כזו? כלומר גם אם הייתה כוונה אלוקית שבני-ישראל יירדו למצרים, וגם אם הקב"ה רצה שיוסף יהיה השליט במצרים, כדי להציל את בית אביו מהרעב – למה היה הדבר צריך להיעשות דווקא תוך כדי מעשה כה חמור של מכירת יוסף לעבד על-ידי אחיו?! הלוא הרבה דרכים למקום, ומדוע נעשה הדבר דווקא בדרך זו? ניתן למצוא תשובה לכך בדברי הזהר הקדוש.
בזהר הקדוש מוסבר, כי בהשלכת יוסף לבור על ידי אחיו נעשה יוסף "עבד" לאחיו. שליטה זו של האחים על יוסף לא נתבטלה גם כאשר מכרוהו לישמעאלים וגם לאחר שיוסף הורד מצריימה ונעשה שם 'משנה למלך'. נמצא, כי בעומק הדברים אחי יוסף היו שליטים עליו, ובאמצעות שליטתו של יוסף במצריים היו למעשה שליטים על כל מצרים. כתוצאה מכך שבפנימיות נותרה השליטה בידי אחי יוסף אף ברדתם למצרים, לא הייתה למצרים שליטה אמיתית על בני ישראל, ובבוא העת כאשר עם ישראל היה צריך לצאת ממצרים הוא הצליח לעשות זאת מתוקף עובדה זו שהשליטה הפנימית הייתה נתונה תמיד ברשותו.
ניתן גם להפיק מכאן הוראה בעניין אהבת-ישראל: שאם יהודי הסב צער לחברו ח"ו, ואפילו אם הוא צער גדול כמו הצער שסבל יוסף מאחיו, הוא אינו צריך להחזיר לו באותו מטבע, אלא דווקא לחוש אהבה כלפיו.
אמנם הפוגע הוא בעל-בחירה, ולכן מגיע לו עונש על מעשיו, ואכן אחי יוסף לעולם יזכרו "על מכרם בכסף צדיק", אבל הנפגע צריך לדעת, שבפגיעה שפגעו בו יש כוונה אלוקית חיובית, ולאמתו של דבר, הפגיעה הזאת היא לטובתו, וכי ישנה יד מכוונת מלמעלה לאירועים המתרחשים כאן למטה. לפיכך אל לו לכעוס על הזולת, אלא עליו לנהוג כלפיו במידת האהבה. ועל-ידי הגברת אהבת-ישראל בין יהודים, עד לאהבת-חינם, תתבטל סיבת הגלות (שנאת-חינם), ותיכף ומיד תתבטל גם הגלות עצמה, בביאת משיח-צדקנו במהרה בימינו ממש.
שבת שלום ומבורך
הרב ברוך ציקושולי הי"ו כפר חב"ד
