בראשית
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם (בראשית ב' א' )
בכף החיים (או"ח סי' רסה אות לד) הביא ד' טעמים לאמירת ויכולו ג' פעמים בשבת: א. שבמדרש מובא ג' פעמים "אשר" בויכולו כמו בפרשת פרה אדומה להורות שהאומר ג' פעמים ויכולו מתכפר, ב. בצרור המור כתב דמה שאומרים ויכולו ג' פעמים הוא כנגד ג' עולמות, עולם העליון ואמצעי ותחתון, לומר שהקב"ה ברא את כל העולמות, ג. כתב רבי חיים ויטאל (דף קב) לפי שיש חיזוק בדבר כשאומרו ג' פעמים בתפילה ואחר התפילה ובקידוש, ד. בשם האריז"ל מובא שנתן טעם לזה על פי הסוד במה שתקנו לומר ג' פעמים ויכולו, ועל כן אין להוסיף עליהם ואין לגרוע מהם.
בחשיבות אמירת ויכולו, בגמ' בשבת (קיט ב:) מובא, אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכלו, דאמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שנאמר "ויכלו", אל תקרי "ויכולו" אלא "ויכלו". אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו "וסר עונך וחטאתך תכפר".
הטור (אורח חיים סימן רסח) כתב ג' טעמים במה שחוזרים ואומרים ויכולו בציבור אחר התפילה בלחש: א. משום יום טוב שחל להיות בשבת שאין אומרים ויכולו בתפילה משום שמתפללין "אתה בחרתנו" ואז צריך לאומרו אחר העמידה מפני שלא אמרוהו בתפילה, ואגב זה תיקנו לומר בכל השבתות, ב. וגם להוציא מי שאינו יודע אותו, ג. ויש אומרים שנהגו לומר אותו בקול רם ומעומד משום שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית וכתיב "ועמדו ב' האנשים" ודרשינן (שבועות ל) אלו העדים שצריכים להעיד ביחד ומעומד ולכן צריך שיעמדו ויאמרו אותו ביחד.
ובשו"ת בנימין זאב (סימן קעג) הביא דמה שאומר ויכולו בביתו בקדושת הכוס אף על פי שכבר אמרו בבית הכנסת הוא מב' טעמים: א. כדי להוציא בניו ובני ביתו לידי חובה, ב. עוד יש לומר טעם אחר שאומרים אותו שלשה פעמים בערב שבת ממה שמצא במדרש שוחר טוב, ג' פעמים חייב אדם לומר ויכולו בערב שבת א' בתפילה ואחד לאחר התפילה וא' על הכוס, כנגד שלשה פעמים "אשר" שכתוב בפרשת ויכולו. והוסיף דצריך לאומרו מעומד משום שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית ועדות צריך מעומד.
יש מחלוקת איך יתנהג יחיד המתפלל באמירת ויכולו אחר העמידה, וכן כמה אנשים צריכים לומר עמו.
ועיין בט"ז (שם ס"ק ה') שכתב: שבאמירת ויכולו אנו מעידים להקב"ה במעשה בראשית ודין העדים בעמידה וכפי שסיים הטור שאומרים אותו ביחד. על כן נראה דיחיד המתפלל אין חוזר לומר ויכולו דאין עדות ליחיד ועדה שלימה בעינן להעיד להקב"ה דהיינו עשרה ואם ירצה יחיד לאומרה לא יתכוין לשם עדות אלא כקורא בתורה, עד כאן דבריו. ומבואר בשיטת הט"ז שיש לומר ויכולו בציבור אחר העמידה בעדה שלמה שהיא לפחות בעשרה.
במשנה ברורה (שם ס"ק יט) כתב, לפי שבאמירת ויכולו אנו מעידים להקב"ה במעשה בראשית ודין עדים בעמידה כדכתיב "ועמדו שני האנשים" וטוב לומר אותה ביחד בצבור דעדה שלמה בעינן להעיד להקב"ה ועל כל פנים יהיה בשנים. ויחיד המתפלל יש אומרים דאינו חוזר לומר ויכלו דאין עדות ליחיד ויש אומרים דיחיד יכול לומר אבל אין צריך עמידה. וטוב שגם היחיד יאמר אבל לא יתכוון לשם עדות אלא כקורא בתורה.
אולם החזון איש (או"ח סי' לח ס"ק י') כתב שאין צריך באמירת ויכולו לא קול רם ולא מעומד, דלא מצינו זאת בפוסקים, ואין להדר אחר שנים דלא מצינו בפוסקים הידור של שנים, ויש לחוש דמחזי כמעמיד עדים על מעשה בראשית. אמנם כתבו בשו"ע הרב (בקונטרס אחרון ס"ק ב') ובכף החיים (ס"ק לז) דמכל מקום אף היחיד יאמר ויכולו מעומד. שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא הי"ו מירושלים
