ח' אהרון מור בדברי תורה לפרשת 'שמות'

ח' אהרון מור בדברי תורה לפרשת 'שמות'

פרשת "שמות"

'ואלה שמות בני ישראל'..

מה ההבדל בין הדורות הראשונים לדורות האחרונים?

מסביר אחד מן התלמידים של תלמידי חכמים והמחנכים של ימינו. בני הדורות הקודמים, היתה להם שמחה וחדוות חיים כדבר פשוט ומובן מאליו, ובתי המדרשות היו מלאים בחברותא עליזה ושמחה ובידידי נפש איש לרעהו, היו מגלים האחד לשני את הסודות ואת מועקות הלב שלהם, וע"י כך משחררים קשיים ומועקות אשר הכבידו על ליבם כמשא כבד. לעומתם מתאפיין דורנו באחוז גדול של אנשים הרחוקים כרחוק מזרח ממערב ביחס לשמחה והרוגע של הדורות הקודמים.

אפשר לשאול, מדוע לא צריכה להיות השמחה והרוגע גם בימינו? הלא ברוך ה' הבתים מלאים כל טוב, המבחר בסופרים, במרכולים, גדול מאוד, בביגוד רב, בדיור הולם, ואילו בעבר היה עוני גדול והמחסור היה ניכר בכל פינה ופינה? אבל, התשובה הברורה היא: בעבר היתה הידידות בנויה על רגש היושר והאמת, ואיש עם רעהו מצאו שפה משותפת מתוך פתיחות ונאמנות, ולא היה מתבייש איש מרעהו להעלות לפניו את קשיי ליבו ומסתורי הלב. ועקב כך לא היה מצב שהלב היה נהפך למחסן גדוש ודחוס של כל סוגי עוגמת הנפש ואכזבות למיניהן, ואיש את רעהו יאמר חזק ונשיאת הקושי והעול עם חבירו סייעה במישרין ובעקיפין לפרוק משאות טעונים וכבדים ואבנים גדולות נגולו מעל הלבבות.

מסופר על הרב הקדוש בעל ה'בית אהרון' מקרלין זיע"א, אשר גם כדרך צדיקים רבים היה מדריך את תלמידיו שאת רצון ה' אפשר ללמוד אפילו ע"י האזנה לדברי איכרים ערלים.

באחד ממסעותיו עם קבוצת חסידים הורה להם לעצור ולשמוע את שיחתם של איכרים שתויים ושיכורים מיין, והתגלגלו על הארץ וצעקו בשפתם איש לעבר רעהו – אכלנו את הנצרך למאכלנו שתינו הנצרך לשתייתנו, אולם העיקר הוא – שהתאספנו ביחד. ואמר לחסידיו הנה לנו כרוז משמים על חשיבות ההתאספות וההתחברות איש עם רעהו שזהו העיקר והמטרה המתבקשת מכל הסעודות והמפגשים. אנו צריכים לדעת לשמוע את זולתינו, ילדינו וכו'.

לא תמיד המטרה היא לשמוע ולתת עיצות ופתרונות, אלא השמיעה היא מטרה בפני עצמה. כפי שמצאנו אצל החכם מכל אדם – שלמה המלך, כאשר הקב"ה נגלה אליו בגבעון ושאל אותו 'מה אתן לך'? השיב שלמה: 'ונתת לעבדך לב שומע' (מלכים א' פ"ג ) וכנראה החכמה הגדולה היא להצטייד בלב שומע .וגם מצאנו אצל משה רבנו בפרשת שמות: 'והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו' משמעות הדבר, העיקר הוא 'לשמוע' ואז זה יקל על הכל. כאשר מרגיש אדם ששומעים לדבריו ומנסים להבינו זה כשלעצמו תרופת פלא לבעיות ולקשיים, ומצב זה יוצר המשכיות ומקנה אימון עד כדי קשר אמיתי של שיחות נפש עמוקות ופתוחות של איש עם רעהו, בין הורים לילדיהם, בין מחנכים לתלמידיהם.

ואולי אפשר להצביע על ההבדל בין הדורות והגורם לחוסר שמחה וסיפוק כראוי.

וצריך לקיים את מאמר חז"ל בפרקי אבות פרק ה': 'חכם אינו נכנס לתוך דברי חבירו ואינו נבהל להשיב' ואז גם 'שואל כעניין ומשיב כהלכה'. והדברים האלו והרגלים אלו צריכים להיות אצלנו כדי שנוכל לחנך את ילדינו כהוגן, וכך גם הרגלים יושרשו אצל ילדינו וכן הם יתנהגו לחבריהם וכו'. אם נקשיב ונדע לשמוע את ילדינו אזי נוכל לתת כיוון מסוים וצורת חשיבה על המתחולל בנפש הנער-הילד, ולהבין טוב יותר על העובר עליו ומתחולל בקרבו, ובפרט בשנותיו הסוערות והמפותלות. מי יתן ותהיה לנו נגיעה בדורות הקודמים ובמידותיהם הנאצלים, וחינוכם המשובח, וכדברי חז"ל (יבמות ב"ב) המדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה עליו הכתוב אומר: 'וידעת כי שלום אהולך' .

בברכת שבת שלום ובשורות טוב

ר' אהרון מור הי"ו אשדוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*