פרשת מטות מסעי
שלוש ההפטרות שאנו קוראים בשלושת השבועות לפני תשעה באב הם: דברי ירמיהו, שמעו דבר ה', וחזון ישעיהו. אומר רבי יונתן אייבשיץ, שהדבר בא להגיד לנו מה עלינו לתקן. שלוש העבירות שהכי הרבה נכשלים בהם הם "דברי" מלשון דיבור, "שמעו" זה השמיעה ו"חזון" זה הראיה – שמירת העיניים. בפרשת השבוע כתוב "איש כי ידור נדר להשם ….לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה". פירש מרן החיד"א: "לא יחל דברו" – אם האדם לא מחלל את דברו, אם הדיבור שלו קדוש, אזי "ככל היוצא מפיו יעשה" – ריבונו של עולם יעשה ככל היוצא מפיו. כל בקשותיו של האדם יענו מן השמים. צדיק גוזר והקב"ה מקיים.
צדיקים, בכח קדושת דיבורם, כל מה שהוציאו מפיהם ובירכו – התקיים במלואו.
הרב מרדכי אליהו זיע"א סיפר שהוא שאל פעם את הבבא סאלי זיע"א מהיכן מגיע הכוח הגורם לברכותיו להתקיים, השיב לו הבבא סאלי, שזה בגלל שיש לו זכות אבות. וכשהרב מרדכי אליהו אמר לו אבל גם לי יש זכות אבות ואין לי את הכוח כמו שיש לכבודו, ענה לו הבבא סאלי, שהסוד הזה תלוי בפסוק "לא יחל דברו… כל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל, ג). יש לחלק את הפסוק לשניים. "כאשר אדם 'לא יחל דברו' – כלומר אינו מחלל את דיבורו ומפר הבטחותיו אלא להיפך, הוא מקדש את דיבורו – אז הוא זוכה ל'כל היוצא מפיו יעשה'. בשמיים שומעים את דברו ועושים כפי שביקש".
מספר הרב נחום הכהן שליט"א: לפני שנים רבות הייתי 'משגיח' בישיבה שבמגדל העמק, בראשותו של הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן, המכהן כיום כרבה של מגדל העמק. היתה שם אשה שגרה בשכנות לישיבה, ולמרות שחלפו כבר שמונה שנים מאז נישואיה, לא זכו היא ובעלה לפרי בטן. מדי פעם היא היתה באה לישיבה ומבקשת שהתלמידים יברכו אותה ויתפללו עליה, ובכל פעם היתה באה אלי ובוכה לי בדמעות שליש שאני אתפלל עליה במיוחד שתזכה לילדים. כמובן שהייתי מברך אותה ומתפלל עבורה כמה שיכולתי, אבל כשראיתי שעוברת שנה ועוד שנה והגברת לא זוכה להיוושע, אמרתי לה פעם אחת: אם את באמת באמת רוצה לזכות בישועה, תביאי עכשיו מונית ספיישל, ואני אסע איתך עכשיו לבבא סאלי ונבקש את ברכתו!. הנסיעה ממגדל העמק לנתיבות לא היתה עניין של מה בכך. מונית ספיישל לכזה מרחק הצריכה תשלום הגון מאוד, זה ממש יום עבודה של נהג מונית וגם עלות לא מבוטלת של דלק בנסיעה למרחק כל כך גדול. אבל מה לא עושים כדי לזכות בישועה? הגברת חזרה הביתה, התארגנה, הביאה כסף למונית ויצאנו לנתיבות…
"אחרי נסיעה ארוכה במיוחד נגעו גלגלי המונית בכבישיה של נתיבות הקטנה והמרוחקת. רק ראיתי את ביתו של הבבא סאלי, ויצאתי בזריזות מהמונית כשהגברת ממהרת בעקבותיי. נכנסו לבית, אני זוכר את זה כמו היום, למרות שחלפו למעלה מארבעים שנה מאותו יום. הבבא סאלי ישב ליד החלון, ואני ניגשתי אליו בלי היסוס, כי הייתי כמו בן בית שמה. אמרתי לבבא סאלי בביטחון, כמעט בדרישה נחרצת: "כבוד הרב! הגברת הזאת רוצה ברכה, היא נשואה כבר שמונה שנים ואין לה ילדים. היא רוצה שהרב יברך אותה שייוולד לה בן!!!" הבבא סאלי הסתכל עלי ואמר לי: "מה זה? מה היא רוצה? ילד? אני יש לי ילדים בכיס לתת לכל מי שמבקש? יש לי ילדים בכיס?" אני ראיתי שהבבא סאלי נמצא במצב של שמחה יתירה, לפי התשובה והניגון שבה היא נאמרה, ואמרתי לו שהרב יברך! שהרב יברך! היא צריכה ברכה מהרב, היא רוצה בן! הוא תפס את הזקן שלו ככה ביד, הלוך ושוב, הלוך ושוב, ושאל לשמה. אמרתי לו את השם של הגברת והרב מסתכל עלי ושואל בפליאה: מה אמרת? בן? היא רוצה בן? ואז הוא סימן עם האצבעות שלו כסופר ומונה, "שני בנים ושתי בנות יהיו לה, שני בנים ושתי בנות". למותר לציין שכך אכן היה, והאשה זכתה לארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות! צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים! ואת כל זה ראיתי ושמעתי בעצמי, זה לא סיפורים ששמעתי שמישהו שמע ממישהו.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
הת' סימון יוסף ג'נאשוילי – לוד
