פרשת וישב
ר׳ שמואל ממונקץ הוזמן ע״י מלך אוסטריה לארמונו יחד עם הכומר בנוגע לסוגיה האם חיה יכולה לשנות את טבעה. ר׳ שמואל אמר שאין סיכוי והכומר התעקש שזה אפשרי ועוד איך. המלך העמיד פרס מכובד לזוכה ונתן לצדדים 60 יום להוכיח התכנות.
לאחר 60 יום נפגשים כולם והמלך שואל את הכומר האם הוא מוכן. הכומר עונה כי החתול שלו יגיש את ארוחת הערב. פתאום כולם משתאים למראה החתול ההולך על 2, מגיש מנה ראשונה, מנה עיקרית, מפנה את הכלים והכומר מרגיש את הניצחון בכל חמשת חושיו. המלך ניגש לר׳ שמואל ואומר לו ״עכשיו תורך״. ר׳ שמואל שולף קופסא קטנה בה היה עכבר ומשחרר אותו לרצפה. החתול בדיוק נכנס לחדר עם סיר של מרק חם וכשהחתול קולט את העכבר, הוא זורק את הסיר לאויר והסיר הרותח נוחת ישר על ראשו של הכומר והחתול טס לעבר העכבר. ״אתה רואה אדוני המלך, בהמה נשארת בהמה. היא לא תשתנה לעולם״.
זאת לא בדיחה חבריי, כולנו שם ללא יוצא מן הכלל. זה בדיוק מי שאנחנו, אלא אם כן אנחנו הולכים לפתח את יסודות היהודי שבנו המבוססים על: חזון, תכונות ומנהיגות.
אחד המנהיגים הרוחניים בעם ישראל שהצליח להנגיש שפה כל-כך גבוהה במילים שבן אנוש יוכל להבין, היה ללא ספק אדמו״ר הזקן בספר התניא. בפרק ב׳ הוא מתאר שיש ליהודי יכולת אינסופית, שלולא פיתוח תכונות וכישורים ליכולת עצומה שכזו, היא תישאר לנצח בגדר יכולת. הערך המוסף שבה הוא, שאם היא מתפתחת ואכן מתממשת, אז אין גבול למה שאפשר להיות, כפשוטו. אינני רומז ואינני מתחכם. ככה זה בדיוק.
אברהם אבינו נטע בעולם את יסודות האמונה – את היכולת לשנות את המציאות או ליצור מציאות שאיננה קיימת. משה רבינו כתב על זה תורה, איך יוצאים למסע אישי לשינוי הטבע. הבעש״ט נטע את יסודות החסידות. אדמו״ר הזקן כתב על זה תורה חדשה, הלא זה ספר התניא. איך זוכים לפיתוח היכולת של מח שליט על הלב כדי להאציל את העולם בטוב נצחי.
חברים, אדם הרוצה להכנס למסלול של גאולה, צריך פיתוח כלים למודעות חברתית המאפשרים לו לחיות במציאות משתנה מתוך היכולת האינסופית שבו ולשלוט ביכולת הבהמית שבו כדי לזכות לחיים של משמעות בו יום אחד הוא יזכה לשנות את העולם. הנתונים היבשים מראים כי 99.99% מהאנושות הם ברשות ליבם. הם לא ממש שולטים בעצמם, וכל הנסיונות של ״חיוכים, הכלה, איפוק, דמוקרטיה, הכלה וסובלנות צבועה״ מתגלים מהר מאד כתרמית המתבססת על רצון עצמי, ברגע שקופצת לנו חוויה של ממש לחיים, בדוגמת נשים, כסף וכבוד.
בפרשת וישב, הסיפור של יהודה ותמר שנראה ממש מוזר ולא שייך, לא במקרה מופיע מיד לאחר ירידתו של יוסף לבור פיזי ונפשי לאחר חלום ענק. אחד מיסודות הטבע היהודי הוא: מנהיגות. ומנהיג אמיתי מתחיל את מסעו מתוך תכונת הענווה – לדעת שאתה לא יודע. אותו מנהיג שיודע להכיר בטעות ואף להודות בכך בפומבי. יהודה מבין שטעה אבל לא מהסס לרגע ומתוודה בגלוי על מעשיו ללא שום טיוח. כך היא ההוראה לאדם במסע לגילוי העצמי של כוחות הנפש, יש צורך ראיית המציאות שמעבר.
מאחר ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, תשימו לב כי מהרגע שיוסף נכנס לבית האסורים, המס׳ 3 חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים. ״שלשה ימים, שלשה שריגים, שלשה סלים, ויהי ביום השלישי״ למעשה כל יסוד בטבע מורכב משלושה רכיבים. לדוגמא: אטום מורכב מאלקטרון, פרוטון וניוטרון. העולם עומד על תורה, עבודה וגמ״ח. המקרים המופיעים בפרשה תחת הספרה 3, מסמלים את תהליך בניית היסודות לגאולת האדם ולא בכי השם יוסף שעפ״י הקבלה שייך לספירת היסוד מופיע כאן בפרשתנו ומוביל מהלך עצום בהזדמנות לפיתוח היסודות לגאולת האדם, כפי שנקרא בלשון חז״ל, משיח בן יוסף = הזדמנות להפוך את הרצון העצמי, לרצון להשפיע. הצמח צדק מסביר כי גודל המשמעות של האדם (דרגת יחידה שבנפש), תלוי ביסודות שמתוכם הוא פועל.
זכרו כי עשיית מצווה מתוך כוונה, יוצרת מקום לנפש האלוקית בתוך המציאות. עשיית מעשה טוב, יוצרת מקום לנפש הבהמית. ויחי ההבדל הקטן. אנחנו נחשפים למחזה לא שגרתי, לא אנושי בעליל ורואים שאיפה שיוסף נמצא, הוא מצליח. בבית, בבור, בכלא, בבית פוטיפר. תשימו לב טוב, הכתוב תמיד מצטט כי הקב״ה מצליח את דרכיו והוא רואה את הברכה במעשה ידיו. לידיים יש משמעות מאד עמוקה ומכוונת לעולם המידות של האדם. יוסף המייצג את היסוד, פועל מתוך רצון להיות משפיע, מתוך רצון לקדש את שם ה׳ בכל אשר הוא עושה. ואכן יוסף פועל מתוך היסודות והערכים עליהם התחנך בבית אביו. ולא שינה מהנהגותיו בכל מקום שהיה. זאת חבריי, גדולה שקיימת ביהודי, במנהיג אמיתי.
בנוסף, כל המהלך בפרשה קורה ביום השלישי מפתרון חלום השרים, ועד ״יום הולדת את פרעה״ – יום הולדת הוא יום שבו המזל שלך גובר וביכולתך לשנות סוף סוף את מזלך והכל תלוי בהכנה שעשית. ביום הזה שר האופים מת – וכך בדיוק קורה בשלב הראשון לתחילת גאולתו של האדם. כל מה שמטפיח רצונות עצמיים, השליטה הבהמית שבך, מתה. שר המשקים עולה לגדולה – ואין משקה אלא ביין, שזה שורש הבינה של האדם. זהו שורש כל היכולות של האדם המקבל פתאום נסיקה כלפי מעלה.
וכידוע, כשעולים למעלה יש תמיד נטייה לשכוח את העבר. שכחת מאין באת, וזה מה שקרה לשר המשקים. אחת התכונות המהותיות למנהיגות הוא: להודות על מעשים ולא בכי יהודה נבחר להיות המנהיג. הסיפור עם כלתו תמר משאיר רושם רע מאד ולמרות הכל הוא לא מהסס לקום ולהודות בטעות מאד חמורה שעשה. יהודה הוא המנהיג של האחים ועל פיו נושק דבר בכל מה שקורה במשפחה. הן כלפי האבא יעקב, הן כלפי מכירת יוסף, הו כלפי בנימין והן לגבי ההתנהלות מול פרעה.
חבריי, במציאות של גאולה, האדם חייב לפתח פרופילי התנהגות חדשים, כישורים ויכולות מרובים, כגון: צדיק, חסיד, תמים, ישר, אמונה, יראה, ענווה, אהבה, זכרון, חשיבה יצירתית. ואם נשאל איך כל זה מתממש, ובכן כל אדם צריך 1) ללמוד להקשיב לעצמו ולכל אדם. 2) להתבונן על כל מה שעבר עליו וסביבתו. 3) ללמוד להפנים על מה שהתבונן. 4) לדעת מה נכון לממש בפועל מתוך הכלים הקיימים ברשותי כעת.
אנחנו בדור שמטרתו העיקרית הינה התקשרות והתחברות עצמית וחברתית בכדי לזכות לחיים של משמעות. בדיוק מסיבה זו חב״ד פועלת ביתר שאת, כדי לעזור לחכם, לרשע, לתם, לשאינו יודע לשאול וגם לילד החמישי שלא מופיע בהגדה ולהראות לו כי גם הוא רצוי בעיני ה׳, וכל דכפין ייתי. חברים, חיצוניות התורה הופעת לבעלת משמעות, רק כשהיא באה מתוך הפנימיות. ויה״ר שבזכות שבת וישב, תאיר נשמתנו באור חדש בו אנחנו מודים, משבחים ומהללים את שמו יתברך, לתחילת מעשינו בעולם הבא, כאן בעולם הזה, אמן.
הרב דוד בוטראשוילי הי"ו מאשדוד
