פרשת ראה
בפרשת השבוע חוזרת התורה בפעם השנייה על רשימת בעלי החיים הכשרים ושאינם כשרים, הדגים, החיות והעופות, בקטגוריית העופות מונה התורה עשרים וארבעה מיני עופות שאינם כשרים. אחד מהם נקרא בשלושה שמות שונים – "וְהָרָאָה, וְאֶת-הָאַיָּה, וְהַדַּיָּה, לְמִינָהּ" (דברים יד, יג).
התלמוד במסכת חולין מסביר שאלו הם שלושה שמות לאותה ציפור, התורה מפרטת את כולם, כי אם היא הייתה מזכירה רק שם אחד, היה אפשר לטעות באחד משמותיה שלא מוזכרים בתורה, ואולי היה עולה בדעתו של אדם שאינו מכיר את השם של העוף בשם שהזכירה התורה, והוא היה עלול לחשוב שהיא כשרה.
וכך אומרת הגמרא במסכת חולין "אמר רב אבהו, ראה זו איה, ולמה נקרא שמה ראה? שרואה ביותר.. עומדת בבבל ורואה נבילה בארץ ישראל!"
יכולת הראיה של העוף היה מדהים כך שממרחק רב בארץ בבל הייתה יכולה לראות פגר בהמה מתה בארץ ישראל.
הסיבה לכך שבעלי חיים מסוימים אינם כשרים כידוע, היא כי המאפיינים השליליים של בעלי חיים אלה יכולים להשפיע לרעה על מי שצורך אותם, לכן בעלי חיים טורפים אינם כשרים כיון שיש בהם את טבע האכזריות, והרי לאוכל שהאדם אוכל שהופך להיות דם ובשר מבשרו, יש השפעה על התנהגותו ומידותיו, בעלי חיים כשרים לעומת זאת, מתאפיינים בתכונות חיוביות.
מדוע, אם כן "הראה" איננה כשרה? אין ספק שראייה חדה ותפיסה, הן תכונות ראויות, האם הציפור הזו לא צריכה להיות כשרה?
אלא שדברי חז"ל על שם העוף "עומדת בבבל ורואה פגר בארץ ישראל" נותנים את התשובה לשאלה זו, כשמביטים על ארץ ישראל אפשר לראות דברים רבים, ביניהם דברים חיוביים ומחממי לב, נופים, צמחים, מקומות קדושים, אנשים, בעלי חיים ועוד, ובכל זאת מה הציפור הזו רואה? גופת פגר בהמה! בהיותה ציפור טורפת, ההורגת, זוללת ואוכלת בשר של חיות אחרות, כשעיניה מביטות אל ארץ ישראל היא מתבוננת בדבר אחד בלבד, הפגרים בארץ!
במקום לבחור ולראות את הדברים היפים והטובים היא בוחרת להתמקד בדברים הכי פחות משמעותיים ובעלי חשיבות אמיתית, זה מה שהופך אותה לחיה לא כשרה.
תכונה זו לעיתים רווחת גם בקרב אנשים מסוימים, יש אנשים שהם פשוט מתלוננים כרוניים. הם יביטו באישה, בילדים, קרובי משפחה, חברי קהילה וכל מה שהם יראו זה רק פגמים, ליקויים, תקלות ותכונות שליליות.
דוד המלך אומר בתהילים "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב" (תהילים לד, יג) אדם חפץ חיים ואריכות ימים עליו לאמץ את המידה החשובה של "לראות טוב" להביט אל הדברים החיוביים והטובים במקום על הרעים השליליים.
יש אנשים שלא מפסיקים לבקר את כולם ואת הכול, אנשים אלה מצליחים איך שהוא לראות את הרע בכל אחד ובכל דבר. הם תמיד יכולים להראות לך איך לכולם יש "אינטרסים" וכולם מונעים ממניעים נסתרים, יש פגרים מסריחים בכל מקום.
לכל אדם יש חסרונות ויש לו בדרך כלל איזה שהם "פגרים" חלקים מתים בעולם הרוחני שלו שהוא מסתיר, לכן אנחנו צריכים תורה שתדריך אותנו, ולכן התורה מבקשת מאיתנו לא להפסיק לעולם לעבוד על עצמנו, לחדד את התנהגותנו, לתקן את הטעויות שלנו. אבל למה זה הוא הדבר היחיד שאתה מצליח לראות?
זה אולי מלמד משהו על האדם הביקורתי בעצמו, כי כשאתה טהור וקדוש, אתה רואה תמימות וטהרה אצל אחרים, אבל כשאתה תמיד רואה את מה שרע ולא טוב, זה אומר שאתה אדם לא כשר, ואדם זה צריך ניקוי והכשרה משלו.
אחד מגדולי החסידות שאל פעם על המנהג לשרוף עם פתיתי החמץ של בדיקת חמץ גם את הנר של בדיקת חמץ, והרי הנר הוא לא חמץ אז למה לשרוף אותו?
על כך הוא השיב, תפקידו של הנר הוא לעבור ממקום למקום ולחפש את החמץ גם במקומות שהחמץ לא נראה ולא נגלה, מי שכל תפקידו הוא לחפש חמץ בכל מקום, גם הוא "חתיכת חמץ" בעצמו.
וכפי שאמר רבי אלימלך מליז'נסק "שנזכה תמיד לראות מעלת חבירו ולא חסרונם".
הרב אבישי בטשוילי
רב קהילת 'כרמים' ראשון לציון
