פרשת אחרי מות קדושים
המשנה במסכת מכות (פרק ג' משנה ט"ז) אומרת: רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
הקב"ה נתן לנו שפע של מצוות, תרי"ג מצוות מדאורייתא ושבע מצוות מדרבנן, כל אחד שמקיים את כל המצוות הללו יכול לחשוב בליבו 'הנה אני מקיים ושומר על רמ"ח מצוות עשה ועל שס"ה לא תעשה יוצא שהכל איתי בסדר, אני מקיים את כל המצוות בשלימות'.
באה התורה בפרשת קדושים ואומרת לנו "והתקדשתם והייתם קדושים". הרמב"ן מסביר שכוונת הציווי היא 'קדש עצמך במותר לך', זאת אומרת שגם אותם הדברים שהתורה התירה לאדם לעשות, הוא צריך להגביל את עצמו מזה ולנהוג בקדושה. כאשר אדם רואה שהלב שלו מתאווה לכל מיני תאוות יתר על המידה הוא צריך לעצור את עצמו ולהתאפק מלעשות את זה בשביל שיקדש את עצמו. וכמו שמובא בספר היום יום (בתאריך כה' אדר ב') פתגם מהאדמו"ר הזקן 'מה שאסור – אסור, והמותר – מיותר'.
ועל כך עלול לבוא אדם ולשאול: 'יש לי כ"כ הרבה מצוות שכתובות בתורה, לשם מה צריך לבוא ולהוסיף לנו את כל זה.
אלא מסביר לנו כ"ק הרבי מליובאוויטש שהציווי של 'קדש עצמך במותר לך' טמון דבר נשגב ביותר שהוא עיקר התכלית של התורה והמצוות. אחת המטרות העיקריות של המצוות הם כדי לזכך ולעדן את נפש האדם ולקרבו להקב"ה, וכאשר יהודי לומר תורה ומקיים מצוות הוא מגביר את הכוחות האלוקיים שבנפשו ומתקרב אל הקב"ה. וכאן יש יתרון גדול לעבודת האדם באופן של 'קדש עצמך במותר לך' כשיהודי מקיים רק את מה שכתוב בתורה, יכול להיות שבאמת בתוך תוכו הוא לא רוצה לעשות את זה, והוא עושה זאת מתוך כפיה וחוסר ברירה, או שהוא עושה זאת משום 'מצות אנשים מלומדה' אבל כשאדם מקדש את עצמו גם מדברים המותרים – שמצד התורה הם מותרים, זה הוכחה לכך שהתורה והמצוות לא נחשבים כעול בעיניו אלא להפך הוא כ"כ דבוק בתורה ובמצוות עד שהוא מחפש גם בדברים המותרים דרך להחדיר בהם את אור הקדושה.
אולם, העבודה הזו של 'קדש עצמך במותר לך' חשובה מאוד לא רק לעבודתו האישית של האדם, אלא גם לקירוב הגאולה הכללי. בכדי לזכות לגאולה האמיתית והשלימה לא מספיק רק ללמוד תורה ולקיים מצוות אלא דרושה העבודה של 'קדש עצמך במותר לך' כי כשאדם מבחירתו החופשית מחליט לרסן את תאוותיו הגשמיים ומגביל את עצמו גם בדברים המותרים, הוא מסיר בכך את העורלה הדקה שעל ליבו שאותה אין קיום המצוות יכול להסיר. וזה מתקשר לגאולה בכך שההתקדשות הזאת של האדם מוכיחה שהקדושה האלוקית היא לא רק בעניינים שקשורים לתורה ומצוות, אלא גם קשורים לכל פרט בחיים ולכל הבריאה כולה.
וזה דבר שיהיה בביאת המשיח שאז הקב"ה יתגלה בכל הבריאה כולה, שאז יפקחו העיניים שלנו לראות שהקב"ה שוכן לא רק בענייני תורה ומצוות אלא ממש בכל דבר ודבר בבריאה, כולנו נחוש ונראה ש'אין עוד מלבדו'. וכמו שמסופר על כ"ק האדמו"ר הזקן שלפני הסתלקותו שכב במיטה ואמר לבנו כשהוא מסמן בידו על קורות העץ שנמצאים בתקרה – אני רואה את החיות האלוקית שמחייה אותם.
בגאולה האמיתית והשלימה יתגלה בעולם הזה הקב"ה בכבודו ובעצמו, ללא שום הגבלות ובכך תתמלא תכלית הבריאה 'נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים' העולם הזה יהיה דירה שבה שוכן ומתגלה הקב"ה בעצמו, ואזי תיראה אמת האלוקית בכל פרט.
יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
לע"נ שרה בת מיכאל וציפורה אשת סימון
