פרשת כי תבוא
להכיר בטוב
מסופר על עני מדוכא בייסורים, שבצר לו ישב וכתב מכתב, "מכתב לבורא העולמים" בו פרס את מצוקתו ושל משפחתו הענפה, עשה חישובים מתמטיים וביקש: "תשלח לי במהרה 1000 דולר באופן מיידי". הכניס את המכתב למעטפה ורשם עליה: "לכבוד ריבונו של עולם"… אנשי הדואר הממיינים את המעטפות, ראו את המעטפה בו המען המצוין היה "לריבונו של עולם" ולא ידעו כיצד להתמודד עם "המעטפה המוזרה". הבינו שאין זה מקרה רגיל והחליטו לפתוח את המעטפה ולראות מיהו "השולח". פתחו וראו כי מדובר בעני קשיי יום הפורס את מצוקותיו לריבונו והחליטו לכנס ישיבה דחופה של צוות הדואר ולחשוב כיצד לסייע לעני מיודענו. בישיבה הוחלט פה אחד כי יעשו מגבית בין עובדי הדואר וישגרו את הכספים שייגבו לכתובתו של העני. הצליחו לאסוף 500 דולר, שמו את הכסף במעטפה יפה כתובתו ושמו של העני מיודענו מאת השולח ה"ריבונו של עולם" והניחו את המעטפה ליד דלת ביתו של העני. בבוקרו של יום, פתח העני את דלת ביתו והנה צצה לה המעטפה שנשלחה מאת "הריבונו של עולם"! עיניו זרחו מאושר, ידיו החלו לרעוד מרוב התרגשות, כי הנה התקבלה מכתבו ובקשתו לבורא העולמים, והנה חיש מהר ענה לו הבורא יתברך שמו לעד…! פתח העני את המעטפה, והנה רואה הוא מזומנים, דולרים מרשרשים בצבע ירוק… החל לספור והנה 500 דולר! לשמחתו לא היה גבול ועיניו זרחו מאושר, אך חיש מהר התעשת, ולא הבין… "הרי בקשתי מאת הבורא 1000 דולר והנה קבלתי רק 500!…" חשב בלבו! "אין זה מעשה של מה בכך"… ישב העני וכתב שוב מכתב: "לכבוד הריבונו של עולם"… תודה לך שענית לי חיש מהר ושלחת לי סך נכבד לרווחתי ולרווחת משפחתי… אך, בקשתי ממך סך גבוה פי שתיים ממה ששלחת לי… לכן, אבקשך, כי בפעם הבאה שתשלח לי את המעטפה עם המזומנים הירוקים, אנא ממך אל תשלח לי אותה דרך אנשי הדואר אלא העבר אותם ישירות אלי…"!
נזכרנו בסיפור בגלל פרשת מצוות "הביכורים" שבתחילת פרשתנו. מביא המדרש (תנחומא כי תבוא א'): "היה האדם יורד לתוך שדהו, ראה אשכול שביכר, תאנה שביכרה, רימון שביכר, מניחו בסל ועולה לירושלים בבית המקדש ומבקש רחמים על עצמו, על עם ישראל ועל ארץ ישראל, ואומר: "השקיפה ממעון קדשיך מן השמים וברך את עמך את ישראל, ואת האדמה אשר נתת לנו" (דברים כו, טו)". וכל כך למה? "כדי להכיר בטובתו של הבורא עליו ולא להיות כפוי טובה" (רש"י).
יסוד גדול מלמדת אותנו התורה הקדושה, כי כאשר האדם מכיר בטובתו של הקב"ה יכול הוא לבקש גם להבא. ואם חלילה אינו מכיר בטובתו של הקב"ה יכול זה להיות החוסם לקבלת השפע לעתיד חלילה.
דוגמא לכך למדים אנו בפרשת בראשית: "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה" (בראשית ב) ומביא רש"י בשם חז"ל: "ומה הטעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים". ומבאר המהר"ל הקדוש זצ"ל" (גור אריה, על הפסוק) "כי כל זמן שלא נולד האדם ולא היה מי שיכיר בטובתו של הקב"ה – לא המטיר הבורא, כי אסור לעשות טובה למי שאינו מכיר בטובה… ואם היה מכיר בטובתם ולא היה מתפלל, מכל שכן שלא היה נותן המטר, שהרי הוא כפוי טובה, והוא גרוע ממי שלא מכיר בטובת המטר". כי עצם ההכרה בטובתו של הבורא עלינו עד כה, מזמינה את הטובה והברכה לעתיד, כמובן בכוחם של התפילות.
וזה הביאור מה העניין בהסמכת גאולה לתפילה (בתפילת שחרית) (מסכת ברכות ד' ע"ב, ט ע"ב). זהו סוד חלוקת ההודאה לשניים ב"מודים", באמרנו: "על שהחייתנו וקיימתנו…" (על העבר), "כן תחיינו ותחננו …" (על העתיד). וזה הסוד בהסמכת "מודים" ל"שים שלום" – כי ההודאה על העבר מאפשרת בקשת "שים שלום טובה וברכה חיים חן וחסד ורחמים" – על העתיד.
הרי לנו לימוד גדול בחיינו בכלל ובימים הללו לפני ימי הדין הבעל"ט בפרט, כי להכרת הטוב שני חלקים: להכיר בטוב ולהודות עליה (הווה) ואז לתפילה על העתיד יש משמעות.
פחות משבועיים ימים נותרו ליום הדין הנורא. יש לפקוח עיניים ולהכיר ולהוקיר בכל הטוב שהבורא משפיע עלינו, בחיים, בבריאות, בפרנסה… – הטובה המושפעת עלינו מאת הבורא. די לנו להביט מסביבנו ולשמוח בחלקנו ולהודות עליהם לבורא. בל נהיה כמו העני שבסיפור כלפי אנשי הדואר שהטיבו עמו. נבקש מבורא העולמים במיוחד בימים אה של ימי הרחמים והסליחות (שאנו בעיצומם), כי יחתום אותנו לשנה טובה, מתוקה ומבורכת ברוחניות ובגשמיות כאחד, ובהגשמת כל המשאלות, לטובה ולברכה, ובראש כל המשאלות נתפלל כי ישלח לנו את משיח צדקנו וירים את קרן התורה ועם ישראל, במהרה בימנו, אמן!
הרב יצחק גגולא הי"ו מרחובות
