פרשת 'תרומה'
"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה"
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
– עניין ציווי המשכן –
מדוע צוה הקב"ה לעשות המשכן, והלא אומר הכתוב: "השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" ועאכו"כ בני אדם עלי אדמות, וכן נאמ' "השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי" ואומר הכתוב: "ושכנתי בתוכם" בתוכו לא נאמר אלא בתוכם והיינו בתוך כל אחד ואחד, ואף שנרחיב את לבנו לא נוכל להאכיל בו את מלא כל הארץ כבודו, אלא שבמקום גדולתו שם את מוצא ענוותנותו. ובמקום שיש אהבה אפשר להסתפק גם במועט, וכל ענין עשיית המשכן היה בשביל- "ושכנתי בתוכם" וכאשר יהיה מצד ישראל ועשו לי מקדש אזי "ושכנתי בתוכם". השכינה תשרה בתוך כל אחד ואחד.
וידוע שהתורה מגילה מגילה [חלק חלק] ניתנה שהרי הרבה מאורעות שקרו אחר כך כגון: מחלוקת קורח ומריבה על אודות המים וכו', ואף שהתורה היתה כתובה במרום מ"מ לא ניתנה כולה כאחת אלא מגילה מגילה, וכדי שיתגלה הקב"ה למשה כאשר נגלה בהר סיני היה צריך לזה מקום, וכמו שנא' "ונועדתי לך שם ודברתי עמך מעל הכפורת מבין שני הכרובים", ולכן צווה הקב"ה "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", ולא מאהבת ה' את הדברים הללו, שהרי נא' "לי הכסף ולי הזהב", אך מחמת שהם יקרים ואהובים בעיני האדם, ובתת האדם דברים אלו אהבת לבו נתונה בהם גם כן, כמ"ש "עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים", ובשביל "ועשו לי מקדש" אמר "ויקחו לי תרומה", ואם אין אהבה ושכינה השורה עליו, אין ערך לבנין כזה שאם אין ממלאים את הבנין ברוב מנין ולומדי תורה ומקיימי מצווה לשמה, וזהו שאמר "דבר אל בני ישראל" שהרי כבר אמר הכתוב: "לאמור" שכוונתו לבני ישראל ולא לאחרים, וכן באומרו "לי" היינו לשמי לשם שמים דוקא, אלא כוונתו לומר לבני ישראל לילדי ישראל שהם תינוקות של בית רבן שהם עיקר של "ועשו לי מקדש", וכן נאמר בפרשת "ויקהל" הביאו בני ישראל נדבה לה', שעיקר הנדבה שהביאו הם בני ישראל שהם הבנים והילדים הקטנים שמחנכים אותם לתורה ויראת שמים, וע"י כך מתרוממים, שכן נאמ' ברמז בענין התרומה "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה". והכוונה כשהילד נמצא בעודו בעריסה צריך לחנכו לתורה ומצוות, ותרומת חינוך זה צריך להיות ל"שמי" דוקא, וכמו שמצינו באלישע בן אבויה כשעשה לו אביו ברית מילה הזמין אבויה אביו את התנאים הקדושים, וכשלמדו תורה סובבה אותם אש, והוא התלהב ואמר אם כה גדולה כוחה של תורה, אין אני מכניס את בני אלא לתורה, ומשום שלא היה זה לשם שמים יצא בסופו אלישע בנו לתרבות רעה, עד שהצילו תלמידו רבי מאיר והכניסו לגן עדן ואמר "טוב אחרית דבר מראשיתו" שגדול וחשוב כוחה של ראשית שהוא טוב עד שגם אחריתו תהא טובה.
ומעשה- ברבי בונם מפשיסחא שהיה בזמנו עני אחד ושמו ר' אייזק מקראקא, שנים רבות ידע עוני ומחסור ופרוטה לא היתה בכיסו ועכ"ז בטח בה' והאמין בו, ובאחד הלילות חלם חלום שעליו לנסוע לעיר פראג ומתחת לגשר המוביל לארמון המלך טמון שם אוצר גדול וכך יוכל להתעשר ואף שחלומות שווא ידברו, מ"מ חלם זאת כמה פעמים עד שעשה דרך ארוכה והגיע לשם, ועד שתפסהו השומרים ושאלו לפשר היותו שם, ואמר להם את אשר חלם, ואז פנה אליו אחד השומרים שגם הוא חלם חלום כזה ואמר לו אשר בקראקא עירך גר יהודי בשם ר' אייזק ומתחת תנורו יש אוצר גדול, והאם חושב אתה כי התייחסתי לחלום זה צחק השומר בצחוק אדיר, ומיד ר' אייזיק חזר לביתו וחפר מתחת לתנור ומצא שם את האוצר הגדול אשר בחלק מן הכסף בנה ביהכ"נ הנקראת ע"ש.
והשאלה הנשאלת, מדוע באמת היה צריך ללכת למקום רחוק, אם האוצר היה טמון בביתו? אלא, ידוע כל דבר שאדם לא עמל בו אין לו ערך, וכמו בגשמיות כן הדבר ברוחניות, וכ"ש "אם תהיו עמלים בתורה", "ולא המדרש עיקר אלא המעשה", וכן ביאר "העמק דבר" שכל פרטי המשכן מכוונים נגד כל פרטי העולם שברא היוצר ית', והוא שוכן בכלל העולם, וצווה ה' שיעשו תואר כל העולם בבנין המשכן וכליו, והוא "אשר ברא אלהים לעשות".
וכששמעו החסידים את סיפורו של ר' בונם, הבינו את כוונתו שלא רק בעת שהם מרחיקים נדוד ומסתופפים בחצר הרבי מסוגלים הם להגיע לאוצר הגדול לעבודת הבורא בדבקות, אלא, גם בהיותם בעירם ובביתם יוכלו למצוא את האוצר לעבודת הבורא ולהגיע למדרגות גבוהות לתורה ולעבודה, והשראת השכינה תהא "במקדש" וגם בתוכם, אבל כל אחד ואחד מבתי ישראל בכל מצב ומקום שהוא נמצא בה גם בהיותו בדרגת צדיק, צריך להיות מקושר עם העולם הגשמי, וגם בהיותו בדרגת בעל תשובה, ולא יאמר הרי אני נכשלתי ועכשיו אתנתק שלא אכשל שוב, ואדרבא בזה תלוי שלימות התשובה, וכן אפ' אדם הרשע שעדין לא חזר בתשובה לא יאמר אין מקום לעשיית משכן להקב"ה. ע"כ אמר "ועשו לי מקדש" אף בזמן עשיית העגל ואף קודם התשובה, חייב כל יהודי לעשות משכן לה' ו"המאור שבה מחזירה למוטב", וכן אומר בהפטרה בדברי הנביא: "ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל" וישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא. ויה"ר שתשרה שכינה במעשה ידינו אמן.
הרב יעקב בוטראשוילי מלוד.
