פרשת נשא
מעלת השלום והקשר למתן תורה:
"ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" (במדבר ו' כו').
כתוב במדרש (במדב"ר יא' ז') "גדול השלום שאין חותם כל התפילה אלא שלום, ואין חותם ברכת כהנים אלא שלום". וכן בפרקי אבות (א' יב') "הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". כמו כן על התורה הקדושה נאמר (משלי ג' יז') "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
אלא שיש לחקור – האם לחיות ללא מחלוקת זה כבר נכלל בגדר שלום, ודי בכך שאין האחד רב עם חברו. או שמא מדובר על מדרגה הרבה מעבר ללא לריב. ר' שלום נח ברזובסקי זצ"ל בעל הנתיבות שלום (נשא, מאמר גדול השלום) עושה לנו סדר בנושא ונלך בזה בעקבותיו.
הרי בסיומה של תפילת העמידה אנו אומרים "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". ויש להבין – הרי שלום שייך במקום בו אמורה להיות מריבה או אפשרות של התנגדות, והרי בקרב המלאכים אין כלל יצר הרע ונצחנות מכל סוג שהוא, אם כן מה שייך לעשות ביניהם שלום. אלא מכאן מוכח ששלום אין זה כמו הצד הראשון המובא לעיל שהוא לא לריב, אלא הכוונה למשמעות יתירה עליה נרצה לעמוד.
לשם כך הוא מביא את דברי המגיד מקוז'ניץ זצ"ל (עבודת ישראל פר' נח) – הרי לימדונו רבותינו שכלל הבריאה מורכבת מארבעת היסודות ארמ"ע – אש רוח מים ועפר. כל המתבונן יראה דבר פלא – המים הרי מתנגדים לאש ומכבים אותה. גם האש בגובה מעלות מסוימות, יכולה לאדות את המים (אמר לי פעם כימאי, אם נכניס אש בעוצמה מסוימת לקערת מים זה יכול לגרום לפיצוץ). העפר מכבה את האש, וכך הרוח (אמנם היא יכולה גם ללבות אותה), כמו כן הרוח יכולה לפזר ולהעיף את העפר, וכן על זה הדרך. ולא רק בארבעת היסודות השורשיים יש ניגודים אלא גם בקרב הנבראים עצמם. הבריאה כולה מלאה בכוחות הסותרים זה לזה. החל מעונות השנה – קיץ וחורף סתיו ואביב. חום וקור. גם במימד הזמן יש לנו את היום והלילה. טוב ורע הנמצאים בעולם ומשמשים בעירבוביא. כך שבאופן טבעי אין שום אפשרות שהעולם יתקיים ויתנהל כדבעי, לולי הכח המקשר העונה לשם שלום שהוא המחבר בין כל הניגודים.
הבה ננסה לדמיין את העולם ללא דיבוק השלום – כל כח או נברא הקיים לכשעצמו מבלי כל נכונות להשלים או לפעול ביחד, התוצאה שתתקבל היא אנרכיה של ממש. התוהו ובוהו שיהיו כאן, יהיו ניכרים ומורגשים בכל פינה ולו הנידחת ביותר.
לכן במסכת דרך ארץ (זוטא) יש פרק שלם הנקרא פרק השלום, שם מובא ששמו של הקב"ה הוא שלום, כיון ששלום מבטא שלימות, ורק הקב"ה שהוא השלם היחיד והבלעדי בעולם, יכול לברוא את העולם ולהוות אותו בכל רגע נתון.
הרי במצרים עד לפני זמן קצר הם היו עובדי עבודה זרה, עד שמידת הדין קטרגה על כך שאין הבדל ביניהם לבין המצרים, ואין כל סיבה להצילם. ובטרם קיבלו כלל ישראל את התורה, כתוב "ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד" (יתרו יט' ב'). כי שלום ואחדות הינם נצרכים כדי לקבל את התורה כדבעי. רבותינו לימדונו (ירושלמי פאה) שבדורו של אחאב הרשע על אף שהיו עובדי עבודה זרה ורשעים גדולים, הם היו מנצחים במלחמה בגלל שהיה ביניהם שלום. לעומת זאת בדורו של שאול המלך, הגם שהיו צדיקים היו מפסידים, כיון שהיו ביניהם מדברי לשון הרע. הרי לך מהי חשיבותו של השלום בכלל, וכהכנה למתן תורה בפרט.
הרי מהי מחלוקת, מה גורם לאדם לחלוק עם חברו, ויש המהדרים ואף יוצרים מחנות ומרבים בפלגנות כדי להוסיף צבע ועניין לחייהם, זה נובע מהתפיסה שאני יישות ויש כאן אישיות שצריך להתחשב בה, לרצות אותה ולענות על כל צרכיה. הרי בתי הדין מלאים הן בענייני משפחה והן בענייני ממונות, באנשים שחושבים שרק הם אבל רק הם צודקים ואין בלתי דעתם. האנטיתזה המוחלטת של היישות היא ההתבטלות והכניעה – ובדרך זו כלל ישראל נוקטים ממש רגעים לפני קבלת תורה. כעת כל אחד מניח את האגו המנופח שלו בצד, וממילא ניתן כבר לקבל את התורה בשלימות.
כל אדם שיש לו כלי והוא רוצה לנצל את המקום שיש בו כמה שיותר, הפעולה הראשונית שהוא צריך לעשות היא לפנות אותו מכל לכלוך כדי שהוא יהיה ריק, וכך יוכל לנצל כמה שיותר את מקומו. מי שבכלי שלו יש כל מיני יישויות למיניהם, הרי זה גורם ישיר המפריע לקבלת התורה בטהרתה.
על גדולי ישראל מכל העדות והחוגים לדורותיהם מצינו שהקו המקשר בין כולם, הן אלה שאנו חיים במחיצתם והן אלו שעלו כבר למקום מנוחתם זצ"ל, הוא מה שהפקירו את עצמם וזמנם לכלל ישראל. דבר הכולל אף מענה לשאלות של טרחנים ומטרידנים ממדרגה ראשונה, ויש על כך עדויות רבות. העומק בהנהגה נעלית זאת מלבד שהיו בעלי חסד עצומים, הוא ביטול האישיות עד כדי לא להחשיב עצמם כלל, ולכן הם לא ראו בזה דבר לא שגרתי אלא ברור ומתבקש מאליו. עיין ערך הר סיני (מגילה כט'.,מדרש תהלים סח' יז') שזכה שתינתן עליו תורה מפני ענוותנותו, בשונה משאר ההרים.
וכבר אמרו על כך "כי אנכי מפריד בין ה' וביניכם" – האנוכיות והאגו הם המפרידים הגדולים בין האדם לבוראו. אם ננסה להרגיל את עצמנו תחת עול הכניעה וההתבטלות בפני הסובבים אותנו – החל בבני המשפחה והחברה, כך נזכה יותר לקבל תורה הן בכמות והן באיכות, והרי זוהי משאת נפשו של כל בן תורה באשר הוא.
הרב מיכאל מירון הי"ו מלוד
