פרשת מטות\
וְזוֹ קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנוֹת. לָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר. עד כאן. ובכן יש לדעת כמה דברים:
א. כל הנודר ואינו מקיים עובר על מצות לא תעשה, שנאמר "לא יחל דברו"; ובנוסף עובר על מצות עשה, שנאמר "ככל היוצא מפיו יעשה". וכן כתוב (דברים כג, כד) "מוצא שפתיך תשמור ועשית". לפיכך יזהר האדם שלא ידור שום נדר, שלא יבוא למעול בו. ואמרו חכמים (בראשית רבה פא, א): המאחר נדרו, שלא קיימו ולא התירו, הרי זה פנקסו נפתחת, ומדקדקין במעשיו אם הם כדאי להגן. (בן איש חי פרשת ראה אות א).
ב. שני סוגי נדרים הם: א. "נדרי צדקה ומצוה", שמקבל על עצמו לתת כסף לצדקה, או לקיים איזה דבר מצוה. ב. "נדרי איסור", שאוסר על עצמו דברים המותרים, כגון שלא יאכל, שלא יישן, שלא ילך, שלא ידבר, שלא ייהנה וכיוצא בזה, שהם דברים של רשות. והנודר בדבר הרשות, אם אפשר להתיר את נדרו, דהיינו שיש לו פתח להתיר את נדרו, אך הוא אינו רוצה להתירו, נקרא "רשע". אבל אם לא מצא פתח להתיר את נדרו, אף על פי שמקיים את נדרו נקרא "חוטא" כל זמן שהנדר עליו. אמנם זה דווקא בנדרי רשות. אבל נדרי מצוה וצדקה – אם כבר נדר אז מצוה לקיימם, ולא ישאל התרה עליהם אלא אם הוא בדוחק. ומכל מקום גם בזה ייזהר לכתחלה שלא ידור, אלא יעשה המצוה ויתן הצדקה בלי קבלת שום נדר (שם א-ב).
ג. האומר "אלמד הלכה זו", או "אעשה דבר זה" והוא דבר מצוה – הרי זה נדר, וחייב לקיימו. לכן ירגיל לומר על כל דבר מצוה "בלי נדר". (שם ד).
ד. לא יאמר אדם "אֶדּוֹר, ומה בכך? כשארצה, אלך ואתיר הנדר"; כי מכל מקום הוא נענש על מה שנדר. והרי זה דומה לאדם שמפיל את עצמו בצואה, ורוצה שירחצו אותו! וגדולי האחרונים כתבו, שראוי לקנוס את הנודר באיזה דבר לפני שיתירו לו. (שם ה).
ה' יצילנו מעון נדרים, ויזכנו שלא יצאו מפינו אלא דברים שעושים נחת רוח לאבינו שבשמים, אכי"ר.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
