מטות מסעי
הפרשיות מטות ומסעי חותמות את תקופת השהייה של בני ישראל במדבר, ומעתה והלאה עוסקים בהכנה לכניסה לארץ. למעשה, ראשית הכניסה לארץ כבר מופיעה בפרשיות האלה, העוסקות בכיבוש ארצות סיחון ועוג. כיבוש עבר הירדן המזרחי הכשיר את הקרקע לכיבוש ארץ כנען כולה, ויתרה מזו, השטחים האלה הם חלק מארץ ישראל עצמה, כפי שנאמר במדרש (במדבר רבה פרשה ז,ח): "עשר קדושות הן… ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן". כי אף שדרגת הקדושה של עבר הירדן פחותה משל ארץ ישראל עצמה, הרי הוא נחשב לתחילת כיבוש הארץ.
הפרשיות מטות, מסעי ודברים נקראות תמיד בשבתות של בין המצרים, ולכאורה זה פלא שדווקא בשבועות האבל קוראים על התחלת כיבוש הארץ. ההסבר לכך מצוי בסיפור המדרש (איכה רבה פרשה א,נא) על היהודי שחרש את שדהו בתשעה באב בשנת החורבן, וגעתה פרתו, ועבר לפניו ערבי ואמר לו שמגעיית הפרה הוא יודע שבית המקדש חרב; וכאשר געתה הפרה שנית אמר הערבי שעכשיו "נולד מושיען של ישראל". מכאן למדנו שאין בעם ישראל מציאות של רע מוחלט, וגם כשמתרחש דבר נורא כמו חורבן בית המקדש באה עימו הגאולה. יתרה מזו, מתוך החורבן נבנה בית המקדש השלישי, שיהיה נעלה מבתי המקדש שקדמו לו.
כך יש לראות את הגלות בפנימיות העניינים: עבודתם של בני ישראל היא להאיר את העולם באור הקדושה. בזמן הבית האור האיר בעוצמה ובגלוי, והייתה אפשרות שבני ישראל יהיו בארץ ישראל ומשם יאיר האור בכל העולם. אבל כאשר "מפני חטאינו" נתמעט האור, אין ברירה אלא להתפזר בכל העולם כדי להביא את האור לכל פינה בעולם. נמצא אפוא שהגלות בפנימיותה היא עניין של חסד, כדי לאפשר לבני ישראל למלא את תפקידם ולגלות את האלוקות בכל העולם, וכך על-ידי 'לקתה בכפליים' תבוא ה'נחמה בכפליים'.
זה גם סוד נדודי בני ישראל במדבר, שעל-ידם נעשה תיקון מציאות המדבר, ומזה דווקא באים ל"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל", לדור שנכנס לארץ. נקודה זו צריכה לתת חיות מיוחדת בימי בין המצרים. שלא כדעת הטועים שבתקופה זו לא צריכה ולא יכולה להיות שמחה והתלהבות, אלא האמת הפוכה לגמרי – בימים אלה צריך להוסיף בחיות ובהתלהבות בענייני התורה ומצוותיה, שצריכים להיות בשמחה. וכמו-כן גם מי שפרנסתו כרוכה בטרדות, המונעות ממנו להתמסר לעבודת ה' מתוך מנוחת הנפש, עליו לדעת שהכוונה הפנימית היא לעורר בו צימאון לתורה ולקדושה, שיביא אותו לידי תוספת חיות בענייני התורה והמצוות, ושדווקא "מן המיצר" יבוא "אל המרחב", ומתוך הגלות אל הגאולה. (תורת מנחם)
