פרשת 'תרומה'
"ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי"
"ויקחו לי" – לשמי. במה נבטא את רצוננו לשכון מלכנו בתוכנו? לתת לו את היקר לנו, ומה יקר לאדם יותר מכספו וזהבו.
ולכן מצוה התורה: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". אומר הקב"ה אני לא מבקש צדקה ותרומה אני מבקש לב.
'תנה בני לבך לי' (משלי) אלא שביטוי נתינת הלב להקב"ה מתבטא בנתינת הכסף והזהב למען ה' אבל העיקר הוא נדיבות הלב, תרומת הכסף והזהב זהו רק ביטוי חיצוני אבל העיקר הוא 'ידבנו לבו' ורק ממנו תקחו את תרומתי כי זאת התרומה הרצויה לי.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'"
במדרש מובא משל למלך שהיתה לו בת יחידה, המלך אהב מאד את בתו ונפשו היתה קשורה בנפשה. יום אחד הגיע מלך אחר וביקש לשאת את בת המלך, אמר לו אביה: בתי זו, בת יחידה לי, וקשה עלי המחשבה שעלי להיפרד ממנה ותיסע עמך לארצך, מי יודע מתי אראנה שוב? מצד שני איני יכול לומר לך אל תקח אותה ממני, משום שאשתך היא, אלא טובה אחת מבקש אני ממך: עשה לי בארמונך חדר קטן, ואדור אני אצלך. כך אמר הקב"ה לישראל: בני, נתתי לכם את התורה, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים עשו לי בית שאדור בתוכו, שנאמר: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם בלבו של כל אחד ואחד מכם.
"מבית ומחוץ תצפנו"
בגמרא במסכת ברכות מסופר שכאשר היה רבן גמליאל נשיא, הכריז כי כל תלמיד שאין תוכו כברו-אל יכנס לבית המדרש. רק כאשר עברה הנשיאות לרבי אליעזר בן עזריה, הוסר שומר הפתח מדלת בית המדרש, וניתנה הרשות לכל הרוצה לבוא וללמוד תורה. ואמנם, כעבור זמן לא רב נוספו בבית המדרש ארבע מאות ספסלים!. מי הוא זה שאל הצדיק רבי אברהם יעקב האדמו"ר מסדיגורא אותו שומר פתח מופלא, אשר ידע להבחין בלבו של כל תלמיד האם תוכו כברו או לא? אלא תירץ הרבי באמת נסגרו דלתות בית המדרש על מנעול ובריח ולא ניתן לאיש להיכנס, אולם תלמיד אשר רצה בכל מאודו ללמוד תורה, היה נוקט בכל האמצעים שבידו להיכנס פנימה, תלמיד כזה – סיים הרבי – החפץ כל כך בלימוד התורה, זו ההוכחה הברורה מכל כי תוכו כברו.
"ועשית שני כרבים זהב"
במכילתא סוף פרשת משפטים נאמר, כי כאשר לא היה זהב בנמצא מותר היה לעשות את כל כלי השרת ממתכת אחרת כגון כסף או נחושת, רק את הכרובים לא ניתן לעשות אלא מזהב טהור, הסביר זאת רבי שפירא מלובלין שהכרובים בעלי פני התינוק, מסמלים תינוקות של בית רבן, משום כך מונחים היו על ארון העדות, להשמיענו, כי עלינו לדאוג תמיד לחינוך בנינו בדרך התורה. כיון שכך סיים הרב אין לעשות אלא מזהב טהור! עלינו לחנך את בנינו בדרך התורה הטהורה בלבד ובמיטב הזהב ולא בשום דרך אחרת.
משנכנס אדר מרבין בשמחה-חודש זה מסוגל הוא לישועות לבשורות טובות ונחמות, חודש בו נולד משה רבינו עליו השלום שהתורה נקראת על שמו, ובחודש זה חזרו וקבלו עם ישראל את התורה מרצונם הגמור.
ראש חודש שמח לכל בית ושבת שלום
הרב אברהם מיכאלשוילי הי"ו מרמלה
