חג הסוכות – אז ועכשיו
"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים"
והנה מפס' זה יש ללמוד כמה דברים:
ראשית שואל הר' יצחק מאיר מגור בעל חידושי הרי"ם: הרי נצטווינו במצוות סוכה כזכר לסוכות של בני ישראל בצאתם ממצרים, וכמו שמובא במסכת סוכה (י"א:) מחלוקת בין ר' אליעזר לר' עקיבא, ר' אליעזר אומר שהסוכות היו ענני כבוד ואילו ר' עקיבא אומר שהיו אלה סוכות ממש, מכל מקום סוכות אלו שהיו ביציאת מצרים נעשו בחודש ניסן ואילו אנו חוגגים אותם בחודש תשרי, למה ציוותה התורה לחגוג את סוכות דווקא בתשרי ולא בניסן?
מתרץ חידושי הרי"ם: נאמר בפס': "למען ידעו דורותיכם" הרי שבמצוות סוכה צריך שתהיה ידיעה ברורה של המקיים, וישנו מאמר חז"ל שאומר: "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות", נמצא שבמהלך השנה כאשר אדם עובר עבירה יש בו רוח שטות וחסרה בו דעת, לעומת זאת ביום כיפור, אדם עושה תשובה ונמחלין לו עוונותיו, הרי שעוברת ממנו רוח השטות ונכנסת בו דעת ולכן התורה מצווה אותנו דווקא לאחר יום הכיפורים לקיים את מצוות סוכה ולקיים את הפס': "למען ידעו דורותיכם".
דבר אחר שלומדים מפס' זה הוא בעניין המצטער פטור מן הסוכה.
ידועה ההלכה שאדם המצטער פטור מישיבה בסוכה, אך השאלה הנשאלת היא, הרי בפרקי אבות אנו לומדים ש"לפום צערא אגרא" וצריך אדם להתאמץ במצוות, ופה במצוות סוכה פוטרת אותנו ההלכה אם יש צער, דבר שלא מצאנו במצוות אחרות. השאלה מקבלת משנה תוקף לדעת אותם האומרים שהקב"ה ציווה אותנו לשבת בסוכה, שמא נגזר עלינו גלות, אז ישיבה זו בסוכה תהיה כנגדה, והרי כל עניין הגלות הוא צער ואילו כאן המצטער פטור מן הסוכה?!
לחידוד השאלה, מסופר על ר' חיים עוזר שפעם היה חולה במהלך חג הסוכות, ולא ישב בסוכה מדין מצטער פטור מן הסוכה, כשבאו לבקר אותו, ביקשו האורחים לשבת בסוכה, אמר להם ר' חיים עוזר "אני פטור מן הסוכה אך עליכם חלה החובה לרדת לסוכה" ירדו האורחים לסוכה ולאחר מספר דקות ירד אף ר' חיים והצטרף אליהם. שאלוהו האורחים: הלא אמר לנו הרב שהוא פטור מן הסוכה ולמה טרחת ונצטערת? ענה להם ר' חיים עוזר: אמנם ממצוות סוכה אני פטור אך ממצוות הכנסת אורחים אינני פטור…
התירוץ הוא "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", כאשר עם ישראל יצאו ממצרים, הם יצאו לכאורה לגלות של 40 שנה, אמנם גלות משמעותה צער וסבל, אך הקב"ה לא הוציא את עמו כדי שיסבלו לכן סיבב אותם בענני כבוד שידאגו לכל צרכיהם ויצילו אותם מכל מיני מרעין בישין, ולזכר זה אנו עושים סוכה ולכן, כיוון שהסוכה נדמית לענני כבוד שביציאת מצרים אז לא יתכן מצב של צער בסוכה כמו בענני כבוד, ולכן ההלכה פוטרת את המצטער מן הסוכה.
וראוי להביא את ההקבלה של דין זה לחיינו הכלליים: שבעת ימי החג דומים לחיי האדם בעולם הזה ואילו חיי עולם הבא דומים לכל השנה כולה. אדם בא לעולם הזה וזמנו קצוב, זמנו אף קצר מאוד ביחס לחיי העולם הבא שהם נצחיים, כמו שחג הסוכות קצר מאוד ביחס לכל השנה כולה, בזמן זה הוא צריך לעבוד את בוראו באופן מסוים וצריך הוא לעשות את זה בשמחה (עבודת ה' מתוך שמחה) כמו שכתוב "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" וכן צריך לשמח אחרים ככתוב: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך", ולכן בחג הסוכות מצווים אנו לשמוח כמו שכתוב "ושמחת בחגיך" ולא לשכוח את הזולת, כמובא בהלכה שיש לשמח את האישה בבגדים חדשים ואת הילדים במשחקים ובמיני מתיקה וגם את העניים חובה לשמח כמו שמובא בזוהר הקדוש (פרשת יתרו): "תא חזי בכל שאר חגין וזמנין בעי בר נש לחדי ולמחדי למסכני" בכל החגים והמועדים חייב אדם לשמוח ולשמח את העניים, ואין מציאות של עצב או צער בחג הסוכות, כך גם בחיי האדם בכלל, הקב"ה לא רוצה שהאדם יהיה שרוי בעצב או בצער ולכן ציווה עליו לחיות בשמחה, אם כן נשאלת השאלה למה הקב"ה מביא על האדם ייסורים? עוני? מחלות?
התשובה היא "מצטער פטור מן הסוכה", הקב"ה רוצה בטובתו של האדם, הוא רוצה שהאדם "יצא מהסוכה" נקי וזך מעוונות ולכן מביא עליו ייסורים כדי שיצטער ויהיה "פטור מן הסוכה" הכוונה מכל העוונות שעשה כשהיה בסוכה כלומר בעולם הזה, וכמו ביציאת מצרים הקב"ה רצה להביא אותם מיד לארץ ישראל אך החטא גרם שימשיכו להסתובב עוד 40 שנה במדבר כך גם החטאים הם אלה שגורמים לייסורים ולצער.
יה"ר שנזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.
ר' יוסף אלאשוילי הי"ו מלוד
