פרשת כי תשא
ביאר רבינו אליעזר פאפו, בעל ה"פלא יועץ" בספרו "אלף המגן": ראה הקב"ה שמדת התלמיד חכם היא, שהוא נמנע מלדבר על הצדקה, כי יחשדו אותו השומעים שלכבוד עצמו הוא דורש, ואומרים עליו שהוא אינו מרגיש כמה קשה לעשירים, ודוחק השעה שלהם, ולכן תמיד אומר להם שיתנו צדקה. וכשחושב זאת התלמיד חכם, מונע את עצמו מלדבר בענין זה. לכן הקב"ה הודיע למשה, ואמר: אם אתה אוהב את ישראל, אל תמנע טוב מהם, רק הזהר אותם וזרז אותם תמיד על ענין הצדקה כי ארבע תועליות גדולות אתה עושה להם:
א. שהצדקה היא סגולה להתעשר, כמו שכתב שלמה המלך ע"ה (משלי יא, כד): "יש מפזר, ונוסף עוד" (פירוש הפסוק: יש אדם שמפזר ממונו, ובמקום שיתמעט הממון, אדרבה מתרבה ממונו, וזה הוא הנותן מתוך ממונו לצדקה). ואמרו רבותינו ז"ל בגמרא (תענית ט, א): "עַשֵּׂר בשביל שתתעשר". וזהו גם פירוש הגמרא (ב"ב י, א): שאל משה לפני הקב"ה: במה תרום קרנם של ישראל? אמר לו הקב"ה: ב"כי תשא". והכוונה, ששאל: במה תרום ותתרבה ה"קרן" שלהם, דהיינו ממונם (כידוע כשמשקיעים כסף באיזו שהיא סחורה, סכום ההשקעה נקרא "קרן", ומה שירוויח נקרא "רווח")? אמר לו הקב"ה: ב"כי תשא", דהיינו הצדקה, שעל ידי שנותנים צדקה, מתרבה הקרן שלהם, מתרבה ממונם.
ב. נתינת צדקה מכפרת עון, וכמו שייעץ דניאל לנבוכדנצר, לאחר שהודיע לו שנגזר עליו להיהפך לחיה במשך 7 שנים. דניאל יעץ לו שכדי לדחות את הגזרה, יחלק צדקה לעניים ובזה יתכפר עוונו, כמו שנאמר (דניאל ד, כד): "וחטאך בצדקה פרוק". ואכן כל עוד היה מחלק צדקה, ניצל נבוכדנצר מהגזרה, אך כשמאס בצדקה והחליט שלא לתת יותר, מיד התקיימה בו הגזרה.
ג. הצדקה מצילה את האדם ממוות, כמו שכתוב (משלי י, ב): "וצדקה תציל ממוות". וכן מספרת הגמרא שאמרו החוזים בכוכבים לרבי עקיבא ביום שנולדה בתו, שעתידה בתו זאת למות ביום חופתה. וכשהשיא רבי עקיבא את בתו, היה דואג על זה, ולמחרת הנישואין רץ לבית בתו וחתנו לבדוק אם היא חיה, ואכן מצאה בחיים, ושאל אותה מה היה? וסיפרה שבשמחת הנישואין ראתה עני אחד בא לבקש לאכול, ואף אחד לא התייחס אליו, וקמה היא ונתנה לאותו עני את האוכל שהיה מוגש לה. בלילה הלכה לישון ונעצה את הסיכה שבראשה באחד החורים שבקיר (כנהוג אז), ובבוקר כשקמה, משכה את הסיכה מהחור, ועם הסיכה נמשך גם נחש מת, שהסיכה הזו פגעה בראשו ולכן מת. הבין רבי עקיבא שבזכות הצדקה שעשתה בתו, ניצלה מהמוות שחיכה לה על ידי הנחש, ויצא משם לבית המדרש ודרש: "וצדקה תציל ממוות", ולא רק ממוות רגיל, אלא אפילו ממיתה משונה.
ד. שהנותן לישראל, אינו נותן לישמעאל, לגוים, וכמו המעשה שהיה עם רבן יוחנן בן זכאי (בבא בתרא י, א): רבן יוחנן בן זכאי ראה בחלום במוצאי יום הכיפורים, שנגזר על בני אחותו שיחסר מהם 700 דינרים באותה שנה. כל השנה היה כופה אותם בדבריו, ומוציא מהם כספים לצדקה. כשהגיע ראש השנה הבא, נשארו עוד 17 דינרים מתוך ה-700 שלא הוציאו לצדקה. כשהגיע ערב יום הכיפורים, שלחו מבית הקיסר שליחים, וגבו מהם לבית המלך בדיוק 17 דינרים. אמר להם רבן יוחנן בן זכאי: אל תפחדו, 17 דינרים שנשאר לכם לתת, אותם לקחו מכם, ולא יקחו מכם יותר. אמרו לו: מנין את יודע? אמר להם: ראיתי כך וכך בחלום. אמרו לו: ומדוע לא אמרת לנו, והיינו נותנים גם את ה-17 הנותרים? אמר להם: אמרתי לעצמי שטוב שלא תדעו מזה, כדי שתעשו את מצות הצדקה לשמה (ולא רק בשביל להציל מהגוים).
וזהו רמז הכתוב אם כן: א. "כי תשא" – כאשר תרצה להרים ולנשא "את ראש בני ישראל" דהיינו את ה"קרן" שלהם, את ממונם ("ראש" פירושו הקרן מהכסף – "ושלם אותו בראשו". ויקרא ה, כד). זה יהיה על ידי "לפקודיהם" – על ידי שיחסרו את ממונם לצדקה (נפקד=חסר). הרי תועלת א'.
ב. "ונתנו איש כופר נפשו" – על ידי הנתינה מתכפרת הנפש "בפקוד אותם" – כשהם מחסירים מעצמם לטובת הצדקה. הרי תועלת ב'.
ג. "ולא יהיה בהם נגף" דהיינו מיתה, "בפקוד אותם" – כשיחסירו מעצמם לצדקה. הרי תועלת ג'.
ד. וגם "זה יתנו" – ולא יצטרכו לנתינה אחרת, שלא יבוא עליהם מיסים מהמלך, או הוצאות על חולאים וכדומה ח"ו, אלא לעולם יתנו במצוות ומעשים טובים. הרי תועלת ד'.
עד כאן מדברי רבינו אליעזר פאפו זצ"ל, זכותו תגן עלינו (בתוספת והרחבת הדברים על ידי). יהי רצון שנזכה לקיים מצות צדקה בשלימות, עם כוונה לשם שמים, למטרות טובות, לאנשים המתאימים, ולזכות להידבק במדת החסד, במדותיו של הקב"ה. ובזכות הצדקה נזכה לגאולה השלימה, וכמו שכתוב: "ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה". שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
