פרשת אחרי מות
עתידנו בידינו
לחדרו של פרופסור מאוד מפורסם בארץ הגיע חולה לאחר דיאגנוזה בדיקות מקיפות וכלליות, אמר לו הפרופסור את דעתו "מהיום דיאטה קפדנית סלט דלת מלח וחלבונים לא סוכר ולא חריף אם תשמור על דיאטה בקפדנות יש סיכוי טוב לחייך, ואם לא אתה כבר מסובך ותזדקק לדיאליזה וכמובן חייך יהפכו לסיוט אחד גדול, ולטובתך אל תסטה מילה מהוראותיי". נתן בו החולה מבט נוזף ואמר, "לא היית צריך לתת לי את הדיאטה ובטח לא להזהיר אותי בחומרה רבה, בדברך פתחת פה לשטן". הכל מבינים שהוא חולה בשכלו לא פחות מאשר הוא חולה בגופו, מובן שיש להזהירו להסביר לו את חומרת המצב ולמנוע ממנו את הסכנה, גם התורה הקדושה עומדת ומזהירה (ויקרא יח) "אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם: ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את ישביה: ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבת האלה האזרח והגר הגר בתוככם: כי את כל התועבת האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ: ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" ובהסברו של רבנו הרמב"ן פירש שהארץ הקדושה מונהגת על ידי הקב"ה בעצמו ואינה סובלת עוברי עברה.
אנו נמצאים בתקופה מורכבת בה משמשים אורות וצללים בערבוביה, מצד אחד עת רצון נדירה גלויות מתכנסות מאות אלפים עלו לארץ, חמדת אבות הפריחו את השממה, בנו את הארץ הרחיבו את גבולותיה והלבבות נהרו ורחבו, לכאורה הנה אנו עומדים על סף הגאולה כמאמר הפסוק: עוד אקבץ עליו לנקבציו (ישעיה נו) כוונו על קיבוץ גלויות של עם ישראל שהוא מסכם הגאולה, אבל בל נטעה יחד עם זאת בד בבד אנו חוזים בתהליך הפוך על הפוך, חוזים בתורות המשתרכים לפני שגרירויות זרות מאות אלפי יהודים יורדים מהארץ אם זה ללוס אנג'לס או ניו יורק, וחלק תרמילאים המעפילים על הרי ההימליה גודשים את המקדשים הטיבטים מפלסים דרך ביערות האמזונס בורחים מהעם ומעצמם, והארץ עצבה מתנערת כביכול משחרורה, ומתקבצת מפעימה לפעימה, העניין יובן על פי סיפור.
לפני כמאה שנים בימי עליות החלוצים קם אחד מגאוני הצדיקים בדור ר' יצחק בלאזר מגדולי תלמידיו של ר' ישראל מסלנט ממייסדי תנועת המוסר שהגיע לארץ ועורר רושם עז. בהגיע ספינתו ליפו קידם את פניו הרב הגדול אברהם יצחק קוק, וערך לכבדו מסיבת קבלת פנים, במהלכה ביקש הרב קוק את האורח לומר את דבריו. נענה הרב בלאזר ואמר: חז"ל אמרו שהלשון מסוכנת היא ולפיכך נבראו לה גדרות, שהם שינים ושפתיים, ואני מרוב זקנתי ששיני נשרו פוחד לפתוח את חרצובות לשוני. חייכו כולם והרב קוק קם לשאת דברי ברכה, ובדבריו עמד על התופעה הברוכה של עלייתם של החלוצים המפריחים את השממה. האומנם אורחות חייהם רחוקים מתורה ומצוות, לא כשרות ולא צניעות לא שבת ולא חג, וגם נוכח הרב אף שהצליח להביא להם מצות נזרק מהם בהשפלה מרובה ומצותיו נרמסו, אבל התפעמותו והתלהבותו ראתה את האורה והתעלמה מהצל וקרא עליהם את הפסוק (ירמיה ב-ז) "ותבאו ותטמאו את ארצי" פירוש תבואו אף על פי שתטמאו. ואז לא הבליג עוד הארי הקשיש הרב בלזאר וקטע את דברי הרב הנלהבים בקריאת ביניים, נניח שכדברכם, מה יועילו בבואם את הארץ בסוף תקיא אותם, וזוהי למעשה השאלה משמים נפתח לנו חלון הזדמנויות שכמוהו לא היה מזה אלפיים שנה, הזדמנות לנחול את הארץ ליישבה ולהפריחה ולשבוע מטובה, אלא שבעוונותינו וחטאינו ופריצת גדרי המוסר במתירנות בהפקרות התבוססות הזוהמה והרפש בלצון וקלון השחתה וסיאוב בכל אלה מאבדים את ההזדמנות בידיים גורמים בעליל חלילה רחמנא לצילן לאיבוד זכותינו על הארץ תדע שזה לא נקבע באוסלו ולא בג'נבה לא בעזה ולא בוושינגטון אלא זה נקבע ברחובותינו בידנו בהתנהגותנו בזה תלוי עתידנו בארץ מולדתנו.
ובא לציון גואל ונאמר אמן
לע"נ אביתר בן רפאל ואסתר
מלכה בת רפאל ואסתר
מנשה בן רפאל ואסתר
ח' שלום טטרואשוילי הי"ו מאשדוד
