פרשת 'יתרו'
"וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו" [יח-א]
יתרו שלא ידע שמע ובא, אנו מה נענה ביום הדין?
מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק [רש"י]
ביאור נפלא כתב על דברי רש"י אלו הרב יוסף לב ננדיק שליט"א. כך טיבו של עולם,יכולים לשבת מספר אנשים ולהאזין יחדיו לאותו סיפור. ובכל זאת שמע כל אחד מהם את הסיפור בצורה שונה ואף יגיע למסקנה שונה, לדוגמא, כאשר יוצאת שמועה כי פלוני התעשר, אוהביו שמעו ושמחו, הסוחרים ידעו כי כדאי מעתה לבוא במיסחר עמו ואילו הגנבים יהרהרו על מקום נוסף שנזדמן להם לפרוץ…
גם אנו צריכים לבחון את אשר אנו שומעים. יש וצריך נותן דרשה לפני קהל עצום ורב, וגדולה מאוד ההתלהבות, והנה, נדמה לנו שמיד לאחר הדרשה ישובו השומעים כולם בתשובה שלמה, אך לצערנו לא כך קורה, יהיו שיהנו מהדרשה ובזה יסתיים עבורם העניין, ודאי שיהיו גם כאלו אשר הדרשה תותיר חותם בנפשם ולאחריה יעשו שינוי באורח חייהם ובקיום המצוות. שמיעה לצורך שמיעה בלבד כמעט שאין בה תועלת, שהרי גם העמים שמעו את הנסים שעשה הקב"ה כמו שנאמר: "שמעו עמים ירגזון" [שמות טו-יד] ואף רעד אחז בהם , אך בזה הדברים הסתיימו, לא הייתה המשכיות לשמעיתם, מן האדם נדרש להסיק את המסקנה הנכונה המתפרשת מן השמיעה, ליתרו היה יתרון בשמיעתו, הייתה לו לא רק שמיעת האוזן אלא שמיעת הלב! על פני העמים האחרים, השמיעה הייתה עבורו המפתח לעשות מעשה השמיעה גרמה לו להחליט: אני בא! אני חוזר לאבינו שבשמים.
הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל הממחיש את דברי רש"י במשל הנ"ל:
אדם הלך באמצעו של כביש סואן ועמוס מכוניות נוסעות, הנהגים צופרים לו שיזוז מדרך נסיעתם ולא יפריע לתנועה, אך אותו אדם אינו שם לבו לבקשותיהם. שוב צופרים לו הנהגים ביתר חוזקה כדי שישמע, מפנה אותו אדם ראשו לעברם ואומר להם "שמעתי! שמעתי את צפירותיכם!"
פונה אליו אחד מהנהגים ואומר לו "האם לזו תקרא שמיעה"? הרי שמיעה פירושה, נתינת אפשרות לכלי הרכב להמשיך בדרכם, וכי מה תועיל השמיעה ללא ביצוע מיידי של כוונת הצפירה?"
זהו שכתב רש"י "מה שמועה שמע ובא"? השמיעה צריכה שתשפיע על מעשה האדם, ואם אין היא משפיעה אין זה שמיעה אמיתית, השמיעה נבחנת רק בכך שהיא מולידה מעשה לאחר מכן.
כשנבחן את עצמנו ניווכח לגלות שלמרות היותנו שומרים תורה ומצוות ויודעים ערכה של כל מצווה מכל מקום אין אנו שומעים נכונה את ציוויו של הקב"ה. ואף הידיעה שאנו יודעים אודות הציווי, אינה גורמת לנו לשנות את דרכנו, ולשם דוגמא אם נבוא לחשב את כמות הזמן אשר בה התבטלנו מלימוד התורה, נגלה שלמרות היותנו יודעים את חומרת העוון של ביטול תורה, מ"מ עדיין חסרים אנו את שמיעת הדברים והפנמתם אל תוכנו. על החפץ חיים מסופר שכאשר עשה חשבון נפש על ענין ניצול הזמן במשך שנה שלמה גילה כי חסרו לו מספר דקות, שבהם הוא לא ידע מה עשה עימהם, הוא ידע לשמוע את ציווי ה' ואף לקיימו כנדרש, וכך הוא הדבר בלשון הרע אם נבחן את עצמנו, נגלה כי פעמים רבות מדברים אנו על פלוני או אלמוני מבלי משים לב לשון הרע,רכילות , חנופה וכו' וכך נוכל להמשיך ולמנות, ולדברים אין סוף אל נשלה את עצמנו כי נוכל לומר לפני רבונו של עולם "לא ידענו" שהרי אנו יודעים! למדנו זאת! קראנו זאת! אמרו לנו! הזהירו אותנו ! ואף לימדנו זאת! ובכל זאת אנו לא נזהרים ולא מקפידים גם אנו שומעים הערות, שיחות ניפלאות ואף נהנים מ"ווארט" מוסרי אך איננו שומעים אותו כלל, אילו שמענו היינו מבינים שכל כולו אינו אלא מעורר למעשה. הרי שפעמים די להשמיע אף שמיעה קטנה בלבד והיא תפעל את שלה ובלבד שלא תישאר אצל השומע בגדר אמירה בלבד.
הרב יוחנן מיכאלי מלוד
