פרשת "אמור"
"ויקב בן האשה הישראלית את ה' ויקלל..ושם אמו שלומית בת דברי [כד-יא]
אל תיטוש תורת אמך
דברי הייתה ,מדברת עם כל אדם לפיכך קלקלה [רש"י]
הכתוב פירסם את שם אמו של המקלל שלומית בת דברי ויש לשאול . מדוע לא ציינה התורה גם את שמו אלא רק את שם אמו?
רש"י מפרש:דברי הייתה מדברת עם כל אדם מפטפטת בדברים ולפיכך קלקלה, אין פלא כי תוצאות מעשיה הם – בן. המקלל ומגדף את ה' רחמנא לצלן.
אשה צנועה . זו הנמנעת מלדבר עם כל אדם, כיוון שבדרך כלל השיחה נסובה על לשון הרע, וכאשר הבן רואה את אמו כל הזמן מפטפטת ומדברת הוא מושפע מכך.
רש"י מדגיש ששמה היה שולמית כיון שהייתה שואלת בשלום הכל, אכן, נושא השיחה והדיבור אצל נשים על פי רוב הוא פרוץ מאוד. אם ניקח,לדוגמא,נשים היושבות להנאתן בגינה כאשר הילדים משחקים במתקנים,נגלה טפח משיחתן, "שמעת שבעלה של.. פוטר מעבודתו?", "את יודעת? ל.. יש יותר מזל משכל,בעלה קנה לה מכונית חדשה. ודי עכשיו כל היום תסתובב עם האוטו". "אני חושבת שה.. בהריון" וממשפטים קצרים אלו השיחה נמשכת ומתגלגלת לה לרכילות מיותרת והוצאת לעז על שכנים ומכרים.
מנגד אותן נשים יכולות לנצל את הזמן לשיחה בנושאים כגון: "את יודעת מחר אני מחלקת את התהילים לכמה נשים, את רוצה להצטרף?", "מה דעתך שנחלק נרות שבת לשכנות שאינן מדליקות נרות?", וכו'. הנה דווקא כאן אפשר לנצל את השיחה לדברים מועילים. מכאן נבין כי השפעתן של הנשים בשיחתן עם ילדיהן היא גדולה מאוד, ואין פלא כי המקלל שראה את אמו כל היום עסוקה בדיבורים זולים, ולא רק ראה אלא גם שמע את הדברים והפנים אותם פנימה, ויצא לבסוף מקלל את ה', וזו הסיבה שהתורה ציינה מפורשות את שמה, על כן ראתה חשיבות יתירה בהשפעת האם על חנוך ילדיה.
בספר "ארשת שפתינו" [פרשת יתרו] הרחיב את הדברים הרב אליהו שלזינגר שליט"א: שלמה המלך עליו השלום מדריכנו ברוב חוכמתו וכה אומר לנו: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך" [משלי א] השפעת האב על הנער נקראת בלשון "מוסר" ואילו השפעת האם על הנער הוגדרה בלשון "תורה" והעניין הוא בזה, כי היות והאב אינו נמצא רוב היום עם הנער, הרי שחינוחו הוא בעיקר על ידי שמעוררו להנהגה הרצויה, וזה בבחינת מוסר הרצויה, וזה בבחינת מוסר, לעומת זה האם שמצויה עם בנה במשך כל היום ורואה את התנהגותו ובמיוחד בימי קטנות היא מטפלת בו הרי שהשפעתה יותר גדולה ומעשית. וגם תוצאות מסירותה ניכרים יותר ולכן מוטלת עליה החיבה העיקרית לחנכו עוד מקטנותו ולהחדיר בו אהבת התורה ויראת שמים, מידות טובות זהירות בעשית ברכה, נטילת ידים, וכיו"ב, ובעיקר להחדיר למוחו ולליבו הזך והטהור אמונה בבורא עולם ושהוא מנהיג את העולם בהשגחה פרטית.
בכדי להמחיש את החשיבות הגדולה להתנהגות של ההורים בבית הן מבחינת דיבור והן בבחינת מעשה ועד כמה זה יכול להשפיע על הילדים נביא מעשה נורא שכתוב בגמ' [סוכה נו:] הגמ' מספרת שהיתה משפחת כוהנים בשם בילגה בזמן מתיתיהו בן יוחנן החשמונאי, שנענשו על ידי חכמים ופסלו המשפחה מלעבוד במשמרתה בבית המקדש , וזה בגלל מעשה שהיה עם בתם מרים בת בילגה שהמירה את דתה ונישאה לקצין רומאי ממשפחת המלוכה, וכשנכנסו הרומאים לבית המקדש גם מרים בת בילגה נכנסה עם בעלה הרומאי לבית המקדש,והחלה לבעוט במזבח באומרה זאב זאב [לוקוס בארמית] עד מתי אתה מכלה, ממונן של ישראל ואין אתה עומד להם בשעת דוחקן וכששמעו חכמים את הדבר הענישו את כל המשפחה מלעבוד בבית המקדש, הגמ' שואלת אם מרים פשעה מדוע הענישה את אביה ואת משפחתה, אמר אביי אין כדאמרי אינשי שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה, רש"י מפרש מה שהתינוק מדבר בשוק… מאביו או מאימו שמע, אם מרים לא הייתה שומעת מהוריה שהיו מזלזלים בעבודה בבית המקדש לא הייתה ביתו מגיעה לרמה כזו של שיפלות עד כדי בעיטה במזבח.
אם כן מכאן נבין מדוע הוזכר שמה של אם המקלל כאשר כל דיבוריה הוא דיבורים נלוזים, רכילות, לשון הרע, סתם פטפטת, היא משדרת שפה זו גם לבנה, ילד לא נולד מקלל את ה' ילד לא נולד רשע!
מנגד ילד תוך זמן קצר יכול להגיע למצב זה ודוגמא לכך אותו יכולים לראות משלומית בת דיברי. ועל כן על האשה לדעת כי כאשר היא רוצה לדבר, עליה לעשות זאת בקדושה כמו שכתוב "פיה פתחה בחכמה".
הרב יוחנן מיכאלשוילי הי"ו מלוד
