פרשת ראה
בפרשתנו "כי ירחיב ה' אלוהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר" (דברים יב, כ).
ומבאר רש"י על פי הגמרא (חולין פד.), למדה תורה דרך ארץ, שלא יתאווה אדם לאכול בשר אלא מתוך רחבת ידיים ועושר, ואומרת עוד שם הגמ', לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון.
ידוע שדרך ארץ קדמה לתורה, ולפעמים נדמה לנו שאולי זה מימרא מוסרית גרידא לשלב תורה עם דרך ארץ, אבל אפשר תורה גם בלי דרך ארץ, או דרך ארץ בלי תורה – זה אינו. אומרים חז"ל (ברכות לב:), ארבעה צריכים חיזוק תורה ומעש"ט תפילה ודרך ארץ וכו', דרך ארץ מנין שנאמר "חזק ונתחזק בעד עמנו".
כל לומד תורה יודע שכאשר מחליט האדם ומקבל על עצמו לקבוע עיתים לתורה כל יום, בהתחלה יש התלהבות גדולה, אבל לאחר תקופת מה, מרגיש האדם שנחלשה ההתלהבות וההתמדה, וחלילה יכול לבוא לידי רפיון. לכן דבר זה צריך חיזוק, כי זהו טבעו של האדם לרדת ולעלות וחייב אדם לחזק את עצמו. אותו דבר בתפילה, ימי הרחמים והסליחות בפתח, ראש השנה יום כיפור, סוכות, הושענא רבה ושמחת תורה, האדם בשיא ההתעלות בתפילה, אך אחר כך מגיעים ימי השגרה, לכן התפילה צריכה בשאר ימי השנה. מעשים טובים, אדם מקבל על עצמו לעזור לזולת, אבל עם הזמן מתחילים החשבונות, למה רק אני נותן ורק אני עוזר, אולי הוא באמת לא נזקק, יש שליח אחר מאת ה' שיעשה זאת במקומי, לכן עלינו להתחזק במעש"ט.
לגבי דרך ארץ, מצינו רבות בחז"ל כמה יש להקפיד לנהוג בכך. הגמרא (נדה טז:), מביאה מספר בן סירא "שלושה שנאתי וארבעה לא אהבתי" אחד מהם אמר רבי שמעון ארבעה דברים הקב"ה שונאם ואני איני אוהבן, הנכנס לביתו פתאום ואיך צריך לומר לבית חברו. ועוד הגמרא (ברכות מו:), אומרת ת"ר אין מכבדים לא בדרכים ולא בגשרים ולא בידיים מזוהמות(מים אחרונים), אלא היכן כן מכבדים, אמר רבי יוחנן בפתח הראוי למזוזה.
ולכאורה ומה בכך מי יכנס ראשון, הרי סוף סוף שניכם תכנסו. אלא ללמדך דרך ארץ, ודרך ארץ קדמה לתורה ואם אתה רוצה לזכות בתורה חייב אתה ללמוד ולנהוג בדרך ארץ.
הגמרא אומרת, תנא דבי רבי ישמעאל למדך תורה דרך ארץ, בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו (שבת קיד.). למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה (יומא עה:), למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט וניתוח (ביצה כה.). למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם ביתו ויטע כרם ואח"כ ישא אשה (סוטה מד.).
אומרים חז"ל כל שישנו במקרא במשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא (קידושין מ:). היינו הא בהא תליא, כדי לא לחטוא חייב אדם לקרות ולשנות ולהתנהג בדרך ארץ, זה בלי זה לא מספיק לאדם.
המדרש אומר על משה רבנו שמסר נפשו על דרך ארץ (תנחומא בשלח י), וכן נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו, ומנין שמסר נפשו על התורה שנאמר "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה" ומנין שנקרא על שמו דכתיב "זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ט, כב). התורה תורת השם היא, ואיך הפכה להיות תורתו של משה?
משה רבנו עשה בה קנין, ומהו הקנין? מסירות נפש, על ידי מסירות נפשו הפכה התורה להיות קנינו של משה רבנו. במה התבטאה מסירות נפשו של משה? בכך שעלה למרום, וארבעים יום לא אכל ולא שתה. ומדוע לא אכל ולא שתה כלום אי אפשר להמציא לו אוכל שם בשמים? אומר ילקוט שמעוני (עקב ט, תתנב), "עלת לקרתא הלך בנימוסיה". דהיינו, אין להתנהג אלא בנימוסי אותו מקום שבאת אליו. וכיון שהמקום שמשה רבנו נקלע אליו הוא בשמים, ובשמים לא נוהגים לאכול, לכן גם משה רבנו לא אכל ולא שתה.
נמצא שמשה רבנו מסר נפשו על נימוסין ודרך ארץ, ומשום מסירות נפשו על דרך ארץ זכה לקנין בתורה היות ודרך ארץ היא מסירות נפש על התורה עצמה כי אי אפשר להגיע לתורה ולזכות בה שתהיה קניינך אלא א"כ נוהג אתה בדרך ארץ, כי דרך ארץ קדמה לתורה.
הרב שמואל בראשי הי"ו מירושלים
