פרשת בלק
כשנולד תינוק כולם שמחים, אבל יש מספר אנשים שנמצאים במתח מסויים, והשאלה שמטרידה אותם היא: איזה שם יתנו לילד. הסבא וסבתא מצד אחד מעונין בשם מסויים ומהצד שני מעונין בשם אחר. ובאמצע נמצאים ההורים. ונכון הדבר שלא אמורים להתערב להורים באיזה שם יבחרו לתת לילד שלהם.
אבל בוודאות אנחנו יודעים איזה שם ההורים לא יתנו לילד. לדוגמא: בלק. ויש לכך סיבה הלכתית, כיון שנאמר בפסוק "שם רשעים ירקב" לכן אסור לקרוא לילד בשם של אדם רשע כדי לא להנציח את שמו של הרשע.
ולאור האמור עולה השאלה, אם אסור לתת לילד יהודי על פי ההלכה את השם "בלק", איך בתורתנו הקדושה ישנה פרשה שנקראת על שמו של בלק הרשע, הרי בוודאי ניתן היה למצוא שם אחר לפרשה.
אלא מסבירה תורת החסידות כי קריאת שם הפרשה בלק לא נועדה להנציח את החושך והרשעות, אלא להנציח את הטוב והתועלת שיצא ממנו. כידוע שבלק רצה בכל מאודו שבלעם יקלל את עם ישראל, אך לבסוף יצאו מכך ברכות מיוחדות לעם ישראל.
ובזה טמון הסוד הגדול, יש ברכות סטנדרטיות שמוזמנות מלכתחילה בתור ברכות. אבל יש ברכות יותר נעלות ומיוחדות, שמלכתחילה נועדו להיות קללות, ובסוף יצאו והתגלו כברכות,
נביט איזה ברכות יצאו מפיו של בלעם. ברכות שלא מצינו כמותן בכל התורה, הוא התנבא מפורשות על מלך המשיח שישלוט על כל האנושות "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל, ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת" (האנושות מגיעה מנוח, ונוח הוא צאצא של שת).
העיקרון לכך רמוז בדברי שלמה המלך החכם מכל אדם שאמר בקוהלת "וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך" פשט הפסוק הוא שהאור הוא יותר חזק מהחושך עד שמגיעים לתוצאה שמעט אור דוחה הרבה מן החושך.
אבל הפירוש החסידי מבאר זאת שכאשר לוקחים חושך ומפיקים ממנו אור, התוצאה של אור זה הוא יותר גדול ומיוחד מאשר אור רגיל, ומדייקים זאת מהמילים "מן החושך" ולא "על החושך" לבטא שהמיוחד באור זה שהוא מגיע דוקא מתוך החושך.
ולכן נקראת הפרשה בשם בלק. אנו מנציחים את העובדה שבזכות "קללות" זכינו ויצאו ברכות גדולות ומיוחדות והחושך הפך לאור. כי כאשר נתבונן באילן היוחסין נראה שבלק עצמו מייצג זאת. מבלק יצאה רות המואביה שממנה יצא דוד המלך וממנו ייצא המלך המשיח. ובעצם כשבלעם מברך "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" הוא כביכול פונה לבלק ואומר לו אתה כל כך שונא את עם ישראל, אבל ממך עצמך בסופו של דבר ייצא דוד מלך ישראל וכן המלך המשיח. וזה הענין של הפיכת חושך לאור.
ומכך אנו לומדים מוסר השכל חשוב מאוד. לכל אחד מאיתנו בחיים ישנם רגעים של שמחה והצלחה, ולהיפך רגעים של קושי משבר וסבל. הנטייה הטבעית היא להיכנס לעצבות ודיכאון במצבי משבר, אבל מפרשתנו אנו לומדים לקחת את המשבר ולהפוך אותו להזדמנות ומנוף להתקדמות.
וזו ההתייחסות לייסורים שאדם סובל. אנו יודעים שהקב"ה הוא תכלית החסד והטוב, וכיון שכך בוודאי כל דבר שהוא עושה לנו גם אם נראה כדבר רע הוא לטובה. ועצם האמונה בכך מגלה את הטוב שבתוך הרע.
ויהי רצון שנזכה כולנו לגאולה ואז נגלה שכל הסבל והכאב שעברנו בימי הגלות נהפך לאור הגדול של הגאולה.
(מעובד לפי שיחותיו הקדושות של הרבי מליובאויטש).
הרב פינחס מוזגרשוילי הי"ו מלוד
